| 3/2003
 הפוסט הזה הולך להיות מבולבל...
כי אני מרגישה מבולבלת...
זו הרגשה כזו, ששמתי לב שהיא לרוב עולה אצלי בימי ראשון, לאחר סוף שבוע בלעדי ד. והיום בבוקר היא שוב עלתה. רק אז קישרתי. אולי היא קשורה לימים שאין ביננו קשר...
האם יכול להיות שמשהו משתנה אצלי...
יש בי הרגשה אחרת...לא ברורה כל כך אבל קיימת.
מאתמול.
אולי היא שם בשבועות האחרונים. באה לידי ביטוי במיוחד בסופי שבוע...
זה קשור לד. למה שאני מרגישה כלפיו. כלפי הקשר שלנו...
היה לי טוב אתמול. היה יום טוב מאוד. למרות שכתבתי שאני קצת מקנאה, האמת, זו היתה קנאה כל כך קטנטנה שכמעט ולא הרגשתי אותה. היא בהחלט לא הציקה לי...
עבדתי במרץ, התכתבתי במיילים, גם במסנג'ר (עם מי שנשאר לעבוד ...), שמעתי מוסיקה, הרבה, היה לי אפילו שיר קטן בלב....
היום עבר במהירות.
בגלל מזג האוויר החלטנו לא לצאת לסרט וג. נשאר לעבוד. אני יצאתי להליכה שלי למרות הרוח, החול והאבק שבאוויר ואלוהי מזג האוויר התחשב בי ביותר ורק כשהגעתי בחזרה לבית שלי התחיל גשם זלעפות...  .
גם הערב עבר בכיף.
לאחר מקלחת כמעט רותחת, ראיתי קצת חדשות והתיישבתי מול המחשב.
המוסיקה שאני אוהבת, שיחות במסנג'ר, קריאה בבלוגים , משחק מחשב ממכר, הערב עבר בכיף.
כשג. הגיע הביתה רציתי דווקא לשבת איתו אבל הוא אמר שרוצה לראות את החדשות וכל תוכניות האקטואליה היכן שיש...
אני פשוט לא יכולתי לשבת ולראות את זה.
הוא הבין אותי.
כל היום והערב כמעט ולא חשבתי על ד. ואם כן, אז באותו הריחוק שאני מרגישה בסופי שבוע...
וכך הגעתי היום בבוקר עם אותה ההרגשה.
שאני מסתדרת טוב כך. שהקטע הרגשי מצידי בקשר הזה תופס מקום שהוא טוב לי. שאולי סוף סוף אני משקיעה פחות רגש בקשר ביננו...
שאני "מסתדרת" לא רע ואפילו טוב בלעדיו. שאני מצליחה להינות מדברים אחרים בלי הריגוש ממנו.
הרגשתי שימחה והרגשתי משונה...
אני לא כל כך יכולה להסביר לי את זה... אולי זה סוג של הגנה שהנפש שלי מגנה עלי? אולי כך זה היה צריך להיות מההתחלה? אולי כך זה צריך להיות בכלל?
אני לא יודעת...
אבל אז קורה עוד משהו ששמתי לב שיש לו תבנית מסויימת שוב, לאחר ימים שאנחנו לא בקשר.
הוא שולח מייל, אנחנו מדברים בטלפון, מספר פעמים ואז מספיק שאני מרגישה , או חושבת שמרגישה, איזה שינוי בקול שלו מיד מרגישה את הירידה במצב הרוח...איטית אך קבועה...וסרטים מתחילים לרוץ לי בראש, סיפורים קורעי לב ומזילי דמעות... .
לפעמים מספיקה שיחה נוספת איתו להעלות אותי מחדש למעלה, לפעמים גם זה לא...
כך זה גם היום.
רק עכשיו לאחר שיחת טלפון נוספת בית הקולנוע בראש שלי נסגר ומצב הרוח מתחיל להשתפר...
אני לא מצליחה להבין את התבנית הזו שאני מוצאת את עצמי בתוכה כבר מספר פעמים.
אני מרוצה מההרגשה שלי שאני יכולה גם בלעדיו ולא נשברת בימים שאין ביננו קשר כמו סופי שבוע.
גם המלחמה עצמה הפחידה אותי יותר בקטע שלא יהיה לי קשר איתו...זה נורמלי? אני פחדתי מהימים שנהייה בבית לפי הוראת הצבא ואז אין מיילים ואין טלפונים.
אבל מצאתי את עצמי אתמול וגם בסופי השבוע האחרונים מסתדרת עם זה טוב מאוד ואפילו יותר.
גם עניין הפגישה.
הרי רציתי כל כך, זה בער בעצמותי, לא יכולתי להוציא את זה מראשי, ניסיתי לייזום , נשברתי, בכיתי. ואז, די בקלות החלטתי שלא, אני לא מחכה לזה יותר, לא מעסיקה את עצמי מתי תהייה הפגישה, אם תהייה הפגישה...נותנת לזה לזרום, וזה מצליח לי.
כל זה לא ברור לי.
לא ברור לי מה קורה איתי ואיך אני מתמודדת עם זה...
חשבתי על זה כל היום, כתבתי את הפוסט הזה, ועדיין אין לי תשובה... ...
*************************************
עדכון 16.50
ולמרות שאני כבר לא מחכה לפגישה בכליון עיניים ובציפיה מכלה, לא יכולתי שלא להגיד לו היום, באחת השיחות (הרבות ) שלנו שהוא כולו דיבורים...הוא הודה שאכן עכשיו, בתקופה הזו הוא רק מדבר... עד מתי, שאלתי אותו בעקיצה, עד שיום אחד אני אגיד לך אני על הגג, בואי...
טוב, נו.
רק נקווה שזה יהיה במילניום הזה....
| |
| כינוי:
בת: 64
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
