בשתיים עשינו הפסקה לדבר קצת על  מה עבר עלינו בתקופה האחרונה.

בשלוש חנה החלה לחתוך את הפירות לסלט.

בארבע וחצי נישנשתי את הקוטג' עם קרקרים.

בחמש וחצי חנה נשברה וסגרה את העיניים לכמה דקות, אני שתיתי את הקפה הקר שלי עם כמה חטיפוני שוקולד.

בשבע היא הלכה ואני ישבתי עם עיניים גפרורים...

בשמונה יצאתי החוצה , ממצמצת אל אור השמש העזה (גניבה מעמוס עוז, נדמה לי ) ואל ציוץ הציפורים שנשמע חזק וברור בדממה של שבת בבוקר.

לא הייתי לבד, די הרבה אנשים מסתובבים בשבת בבוקר, רובם בענייני ספורט.

נוסעת הביתה.

יש לי בחילה.

ברחה לי השינה...

לילה טוב, לילה לבן...