ראיתי אותה רק בבוקר, כשהרדיו שמכוון על רשת ב' העיר אותי עם החדשות.

(והייתי המומה מעצמי שישנתי כל כך עמוק וחזק עד כי לא שמעתי את הצלצול שלה).

"אמא, אני אוהב אותך, תתקשרי אלי בבוקר."

ג. הבכור.

התקשרתי. בטח שהתקשרתי.

לא ממש בבוקר.

דהיינו, בשש בבוקר למשל. כשאני מתעוררת.

גם לא בשבע.

ולא בשבע וחצי.

התחלתי משמונה בבוקר.

אין תשובה.

הטלפון מצלצל וזה כבר סימן טוב כי אם הוא היה בפנים (וכולנו יודעים למה הכוונה ב"בפנים"  - גם איש החיזבאללה שממונה על קריאת הבלוגים כדי לקלוט סודות צבאיים כאלו ואחרים, יודע למה הכוונה ב"בפנים" ), הייתי מגיעה ישר לתא הקולי.

ובכל זאת אין תשובה.

משהו בתוכי כבר מתחיל לבעוט.

אבל בשקט.

ואחר כך הגעתי ישר לתא הקולי והלב צנח לי.

להתקשר לג.(אבא שלו) או לא להתקשר ? לא התקשרתי. גם כך הוא מספיק עסוק.

שוב לג. הבכור.

אין תשובה. אין תשובה. אין תשובה.

אוףףףףףף

כאילו עובדת, מרפרשת בטירוף בין YNET  לבין דף הסקופים של רוטר.נט (אלוהים יסלח לי שאני  שורצת באתר הימני, שונא השמאלנים/הערבים/ההומואים ושאר מרעין בישין הזה, אבל יש להם סקופים שחבל על הזמן והם יודעים הכל לפני כולם).

כבר צהריים.

שוב מנסה.

הפעם ענה לי.

בוקר טוב .

עכשיו הוא קם מהשינה.

(אנחת רווחה)

כן, הוא עדיין כאן ("בחוץ"), אבל זה נזיל כמובן ונכון לרגע השיחה עצמה.

כן, הוא יודיע לי אם משהו ישתנה.

עוד כמה מילים וזהו.

עד לפעם הבאה.

(הזר שנשלח אתמול לחברה התקבל בהתרגשות ובתודה גדולה. מישהי היתה מאוד שמחה אתמול בערב )

((ובצוק העיתים המשתנה ללא הרף, כל הכתוב בפוסט הינו נכון לרגע כתיבתו בלבד).