ושילחתי קצת רסן.

או לייתר דיוק:

2 לחמניות מתוקות,

עוגת גזר,

שקית מקלות פרמז'ן.

(מהקונדיטוריה שמתחת לעבודה).

ואני עוד טוענת שאני לא מתנחמת באוכל...

ולא.

לא אכלתי את כל זה (רק את שתי הלחמניות המתוקות יחד עם הקפה של שעות הבוקר המאוחרות), אבל אני מסודרת (בהחלט!!) במקרה שמישהו  רוצה לבוא לקפה לשבת .

וכן, זאת הזמנה.

מצד שני , מכיוון שכנראה גם השבת הזאת אבלה לבד (עם א. הצעיר שלמעשה גר אצל החברה שלו) , אחותי שתחייה הציעה שאבוא להיות איתם בצפון.

אין ספק שזה יהיה משונה לנסוע צפונה במידה ואחליט, דבר התלוי בשני דברים:

בא. הצעיר כי לא אעשה עכשיו שום דבר בלי לשאול אותו , ולפי איך שאני מכירה את מקדם הלחץ הגדול שלו, התשובה תהייה כנראה שלילי חזק.

ובחוסר היכולת שלי עצמי להחליט ולעמוד בהחלטה יותר מחמש דקות רצוף.

נחכה ונראה.

שני הג. שלי למעלה.

אחד בפנים.

השני בחוץ אבל בתוך הקלחת הרותחת ששם.

הראש הפסיק לכאוב לי לאחר שהבוקר התעוררתי כאילו מקדח של כבישים קודח לי ישירות בתוך הראש, והמשרד מתנהל בשקט ושלווה כשרק אנחנו, הבנות כאן והבנים מטיילים להם: הדוקטור בבוואריה, ויונתן בלבנון.

והחיים, החיים לא נראו מזמן מחייכים כל כך...

יהיה בסדר (מנטרה חדשה בבית מדרשה של פמה).

********************

עדכון 14.00

בבדיקה עם א. הצעיר נשללה הנסיעה לצפון סופית.

למי שמעוניין, יש קפה , עוגה ואבטיח על המרפסת.

ג. הבכור בלבנון - יום 1