שום ידיעה ברורה ופנימית ,

שום הכנה נפשית,

שום תחושה שנמצאת שם מהרגע שבו הביצית והזרע מתחברים ומתחילים להתחלק עד שהופכים

לאדם שלם,

שום התנסות שעוברים במהלך השנים,

שום הבנה שהחיים הם דבר בלתי צפוי והכל יכול להשתנות בכל רגע נתון.

שום דבר לא מכין אותך לקראת

הפחד המשתק,

האימה הקפואה הזורמת בוורידים,

והידיעה שתוך שניות

כל ה"יש" שבחייך,

יכול להפוך

ל"אין".

מילים שמהדהדות בתוכי מהרגע שג. הבכור נכנס ללבנון ורק היום , כשהאש פסקה יכולתי להביא את עצמי לכתוב אותן.

שמענו שהוא בסדר ואולי ביום חמישי יצא להתרעננות ומנוחה.

תחושת רווחה מתפשטת בגוף  וידיעה שבסוף השבוע , בדרך זאת או אחרת, אנחנו נהייה איתו.

ג. הבכור בלבנון - יום 5.