הראש לא  מרגיש כאילו ברזל מלובן עובר דרכו ודופק בו בכל בוקר עם ההשכמה.

הלסתות פחות הדוקות ומאפשרות לשרירי הפה קצת להתרפות.

אני לא מרפרשת בטירוף בין דף הסקופים של רוטר נט (על הסקופים האמיתיים שבו והדברים המופרכים שמתפרסמים שם  לפעמים גם יחד) לבין YNET.

חזרתי להתעצבן על אותם הדברים שעיצבנו אותי בעבודה  כשדווקא הפרופורציות שדרכן אני רואה את הדברים, מחדדות לי את תחושת בזבוז הזמן וחוסר התוחלת בשהייה ובעשיית דברים שאני לא אוהבת ולא רוצה לעשותם.

סימנים של רגיעה.

אצלי.

ויחד עם כל זאת, סוג של ספירה איטית לאחור עד לטלפון מג. הבכור:

אמא, אני בארץ.

עוד יומיים. כנראה.

(ולרגע איבדתי את הידיעה איזה יום היום...)

ג. הבכור בלבנון - יום 6.