ביקש ג. הבכור בשיחת הטלפון שעשה מיד כשנכנס חזרה לארץ.

ובמקרה הזה  בקשתו , פקודה היא לי.

24 שעות של מנוחה והתרעננות וחזרה פנימה.

לא להרבה זמן, אני מקווה.

והוא נשמע כמו תמיד, עם חיוך בתוך קולו, סיפר קצת ממה שעבר עליו ורצה לדעת מה דעתי על הפסקת האש והאם היא תחזיק מעמד.

כל כך הוא. כל כך מתאים לו.

ואני, מעוצמת ההפתעה, לא הרגשתי בתחילה דבר.

כלום.

כאילו אין בי דבר.

ורק לאחר דקות ארוכות, בשקט שירד עלי  לאחר פעילות קדחתנית פתאומית ושיחות עם ג. הבןזוג (שיחבור אלינו שם) א. הצעיר שמצטרף לנסיעה (כשהוא מנצל חלק ממנה לנהיגה)  וחברות, פתאום משהו נחנק בגרון

ופרצו ממני דמעות.

אז מחר אני בצפון.

"אמי הגנרלית".

לזמן קצוב לפחות.

מישהו יודע היכן אפשר לקנות שיפוד פרגיות טוב בלאפה באיזור כרמיאל?

ג. הבכור - יצא מלבנון (זמנית).