צריך לתת את המקום הנכון לו,

עם הרגיעה והשלוווה הזורמת

בו

לקראת כינוסה של

השבת,

שעוטפת אותנו

במין שמיכת תחרה

מבעדה נראים הדברים,

לפחות לשעות ספורות,

כאילו יש בהם רק

תום

ושלמות.

ואולי כדאי לחכות עוד קצת עם הדברים הקשים שמספר דווקא ג. הבןזוג ממה שראה וחווה בשבועיים של לחימה.

וג. הבכור כנראה נכנס שוב ללבנון, כי אי אפשר היה להבין במדוייק מה נאמר אתמול בשיחה המקוטעת שרק המשפט בסופה: "אני לא אהיה זמין", הבהיר יותר את מהות העניין.

אבל יום שישי היום, והשבת עוד מעט עוטפת ומכסה על פצעים שנראים ועל כאלה שעדיין לא...

שבת שלום חברים יקרים , שבת של מנוחה ואיסוף כוחות כדי שאפשר יהיה להסתכל על הדברים כמו שהם...

(ואני יותר עייפה מאשר מדוכדכת.).