ואולי,

גם לי כדאי  לשכב על הריצפה ולספוג לתוכי את הקרירות הטבעית שבאה מתוך האבן הקרירה,

להסתכל על העולם בעיניים חצי עצומות,

במין שלווה אדישה,

שאינה נותנת לשום דבר חיצוני לחדור

אליה

ולגעת...

לפעמים, אני חושבת שכך קל יותר.

לרוב, אני יודעת שכך יכול להיות נורא משעמם.

לפחות אם את בת אנוש.

ובכל זאת,

לפעמים...

(עדיין, מאוד עייפה).