שימו לב למזג

ותגידו איזה

 איזה בוקר נהדר

אז נכון, זה לא בוקר ואלו היו צהריים לוהטים ומהבילים כל כך עד כי דוק של ערפל חמים כיסה את האיזור

כולו.

אבל העובדה היא אחת.

החייל שלי,

חזר.

לשלושה ימים,

אבל מי סופר.

רוח מלחשת

 ויש ענן וקשת

 והחיל שלי חזר

לא היתה טיפת רוח, והאוויר עמד כמו חיילים במסדר המפקד ביום שישי לפני היציאה הביתה,

אבל שמעתי שבצפון היה גשם זלעפות ולאחריו בטח הקשת צבעה את השמיים

בכל מיני צבעים עליזים.

אבל החייל שלי,

בהחלט חזר.

הוא יהיה בטח אצל החברה שלו כל הזמן,

אבל זה לא ממש מפריע לי.

העיקר שהוא כאן.

ציפורים בדשא

מזמרות בחשק

 "איזה בוקר נהדר!"

כבר אמרנו שזאת לא היתה שעת בוקר ומי בכלל שומע ציפורים מבעד לחלונות המשרד הסגורים הרמטית, ורק זמזום המזגן השקט

והמחשבים יכולים להדמות לסוג של ציוץ צפורים משרדי.

החייל שלי חזר.

ומספיק לי לדעת שהוא כאן.

מישהו שומר בלילה על החיילים

 הוא ודאי ישגיח גם על החייל שלי

זאת הולכת להיות תקופה שכזאת.

קו בלבנון או קו בשטחים.

שבועות של מידע ממודר לעיתים, כדי שלא להדאיג ודברים שכנראה לא אדע בזמן אמת אלא זמן רב

לאחר התרחשותם.

אבל זהו המצב ועם זה נסתדר ואליו נסתגל,

ואני מסרבת במודע לחשוב אפשרויות גרועות יותר שעולות ומדוברות בתקשורת או בחדרי חדרים.

החייל שלי חזר.

לשלושה ימים.

אבל מי סופר.

בכלל.

(*"החייל שלי חזר" נעמי שמר - להיט מתקופת מלחמת ששת הימים, ומתאים לכל זמן שהחיילים חוזרים)