לפני שנה בדיוק החלטנו, כמה מהכותבים כאן בישרא, לעשות מתיחה של 1 באפריל.

אירגנו ותיכננו אותה מראש ובאמת, באותו היום, אחד אחרי השני הוצאנו אותה לפועל...

היא לא היתה טובה, בלשון המעטה...

מהתגובות הסוערות הבנו עד כמה שהיא לא היתה מוצלחת ואפילו הכאיבה (ולכן אין לינק, פעם אחת הספיקה לי...)

אבל לקראת שעות הצהריים חשבנו שמישהו אחר מריץ בדיחה על חשבוננו...

הודעה פורסמה על העמוד הראשון של ישרא:

עקב בעיות עם השרת , האתר יורד ונסגר תוך יומיים , עם הזמן ינסה למצוא שרת חדש.

הלם.

מוחלט.

לאאאא, אמרנו, זאת המתיחה של יריב ל 1 באפריל.

בדיקות מעמיקות שנעשו אישרו שזאת לא מתיחה והודעה מבהירה נוספה לעמוד הבית...

תוך יומיים האתר נסגר.

לי, הדם קפא בעורקים.

הרגשתי שזרקו אותי מהבית...

ביום הראשון הפורום עוד עבד והתנהלו שם שיחות סוערות וקורעות לב, כשכולם מציעים הצעות יעול ליריב ומנסים לרפרש אולי הבלוג שלהם כן יעלה ואפשר יהיה לפרסם פוסט.

הוא לא עלה.

לאחר מכן הופיעה הודעת eror על הדף של ישרא.

ואנחנו , האנשים שהכרנו דרך ישרא , הרגשנו כל כך אבודים, נטושים במידה מסויימת...

ניסינו להתכתב במיילים, באייסי, אבל זה לא היה זה...

ניסיתי לכתוב פוסט בוורד, חיפשתי ומצאתי פלטפורמות בלוגים אחרים (תפוז ו myblog עדיין לא היו) אבל זה לא היה זה...

האינטראקציה שהיתה לנו , ביננו בישרא, האווירה שאולי אנחנו יצרנו, התחושה של בית, זה היה חסר...

כמו מסוממת בתהליך גמילה התהלכתי באותם ימים...

ואז, לאחר יומיים , יום שישי בצהריים, מייל מיריב.

ישרא חוזר בשרת חדש, בתחילה רק למנויי הפרו ואחר כך לאט לאט לכולם, מבקש לא להעמיס עליו, לא לשלוח תמונות וכו'...

אני חושבת שעברה צעקת שמחה לאורך כל הארץ ורק מי שאוזנו היתה ממש ממש כרויה, שמע אותה .

ומאז, ישרא עומד איתן על שרתו (טפו, טפו, טפו ) וגדל באופן שלא ישוער (לפני שנה היו פחות מ 5.000 בלוגים) ויריב ממשיך ומוצא כל פעם דברים חדשים שישמחו את לב הכותבים כאן ויתנו , גם היום, את התחוושה של הבית, אבל אנחנו, אני, כל מה שאני רוצה זה רק

שאוכל לכתוב ולדבר עם האנשים...

ועל זה נאמר אמן...

ומאז החלטתי שאני ב 1 באפריל, לא מותחת יותר אף אחד...

(טוב, הנסיון הפתאטי שלי  הבוקר למתוח את ג. הבכור (שנמצא ברגילה בבית) שהוא מועבר לשרות בקריה בתל אביב ושהתקבל בחיוך מזלזל, לא ממש נחשב ).