מתוך אהבת ההיסטוריה שבי  אני אוהבת להסתכל אחורנית  בדברים שכתבתי ולראות היכן הייתי בנקודת זמן מסויימת והיכן אני היום.

את הנקודה שלפני ארבע שנים אני לא יכולה לראות כאן כי התחלתי לכתוב 10 ימים לאחר מכן.

אני רק זוכרת לפרטי פרטים מה ואיך הייתי אז,

את נקודת הזמן המדוייקת שבה היה מין מפץ פנימי מאוד מוחשי, הכל התערבל פתאום, בבת אחת, בתוכי ואחר כך ודממה ירדה עלי ושמיכה של רכות עטפה אותי

ואת הנקודה שבה אני נמצאת היום.

ואת כל מליוני השניות שעברתי בין

אז

לעכשיו

בדרך הארוכה, המרתקת והמרגשת שעשיתי בין

אני

לאני.