כמו מפה עגולה בצבע אפור עגום שמכסה את כל מה שמתחתיה.

ופתאום, כאילו מישהו לוקח את השוליים ומתחיל לגלגל אותם פנימה,

החלו לבצבץ שבילי אור מצידיה,

נאבקים לשרוד בתוך האפור הגדול

 ולהאיר את

העולם.

26 שנים של נישואים חוגגים ג. הבןזוג ואני היום, ואת החגיגה הזאת אנחנו עושים בסופשבוע במקום שיש בו הרים, ויער ירוק נושא ריח אורנים, ים כחול מבצבץ לו במרחק, גינה גדולה עם פינות קסומות מקיפה את המקום, ובתוכו ישנם רק דברים שמשמחים את הגוף, הלב  והנפש.

והמתנה שנתתי לעצמי ביום הזה (ובעצם עוד לפניו) הוא היכולת שלי

לחגוג אותו.

באמת לחגוג אותו.

ולרצות להיות בו עם ג. הבןזוג.

היום.

ולא רק.

אני בטח עוד אבוא לבקר ובנתיים, להתראות בצד השני של הסופשבוע