זה בהחלט האביב, אפילו אם הוא לא ממש נראה כמו שאנחנו זוכרים , רוצים ומדמיינים אותו בראשנו.

גם מזג אוויר סגרירי, עננים אפורים ונמוכים שממלאים את השמיים , ים סוער כמו שהיה היום כשישבנו, ג. ואני,  לארוחת בוקר מצויינת ברחבה שליד הים אצל גילי'ז בנמל תל אביב, ורוח די סוערת הם חלק מהאביב.

ישבנו בחוץ, בוודאי שבחוץ.

הרי אתמול אמרו שיהיה מזג אוויר חמים , נעים ושימשי.

לא תזמינו מקום בחוץ מול הים לארוחת בוקר?

נזמין, ועוד איך נזמין.

טוב, אז היה קריר. קצת יותר מקריר. קריר מאוד.

ורוח סערה. וים סוער עם גלי ענק.

והיינו רק אנחנו ועוד משפחה צעירה עם שני ילדים קטנים, שכמו כל הילדים  מזג האוויר הקר  לא ממש הפריע להם להשתולל, לרוץ  ולהוציא מרץ ברחבה שהיתה ריקה מאנשים ומלאה בקולות הים...

והיה דווקא נעים.

ארוחת הבוקר מצויינת כמו תמיד.

שיחה נעימה, אווירה לא לוחצת, מין שקט כזה , שהיה בניגוד לים הסוער שמולנו...

ואחר כך, כשעברנו דרך המסעדה עצמה בדרך ליציאה, והרעש ששם החריש אוזניים, ידעתי שעשינו נכון כשלא ביקשנו למצוא לנו מקום בפנים ואפשרנו לעצמנו לחזור הביתה עם ריח של ים ורסיסי טיפות מלח על המשקפיים...

זה האביב, עם העליות (הימים השמשיים והצחים ) והירידות (ימי העננות והרוחות) שלו...

כמו החיים עצמם...

במייל שכתבתי ליוני אתמול בערב אמרתי שאני מקווה שאוכל לנוח בסוף השבוע הזה, שאוכל להיות ריקה ממחשבות, תהיות והתלבטויות...

אבל דברים שאמרה לי חברה היום בבוקר ומייל מחבר טוב הבהירו לי שכנראה לא כך תהייה השבת שלי, ועוד ארוכה הדרך והמחשבות בה רבות...

עד שהמעשה יעשה...

שבת שלום חברים יקרים, העננים יחלפו והשמש תחזור ותחמם אותנו...