הבוס הגיע למשרד עוד לפני וכבר יושב לי על הווריד (הנה, כאן, בדיוק על הצוואר)...

אני צריכה לקנות 3 סלסלות שי לעובדים חיצוניים שלא מקבלים את תלושי השי ולסדר את תלושי השי במעטפות.

לדאוג לארגון הרמת הכוסית לקראת הפסח, ותודה לאל שקניית האוכל עצמו, שאצלנו נעשה כדת וכדין (ובכשרות) ב"טיב טעם" נחסכה ממני ...

הרמת כוסית בשעה 17.00.

אלוהים אדירים, מי עושה הרמת כוסית בשעה כזאת, יום לפני ערב חג , ואצלנו עוד יושבים ארוכות כטוב ליבם בוודקה ובנקניקים...? חצי שעה, חצי שעה אני נותנת להם ומתעופפת משם...

לרוץ הביתה ולקחת את שוק הטלה מהקצב. התרומה שלי לארוחת ליל הסדר מחר בערב (ומרק עוף, תפוחי אדמה בתנור, אורז פרסי וסלט ירוק גדול, אה, כן, וגם הגפילטע פיש - חמש דקות במיקרו ולקרר מחדש)...

(שכחתי את החרוסת )

לא בטוח שיוני ואני נוכל להפגש היום, דהיינו, הפגישה הבאה תהייה רק אחרי החג, דהיינו, שבועיים ללא שום פגישה...

ועל הכל מרחפת  ההחלטה שהגעתי אליה בסוף השבוע הזה, החלטה שאני עדיין לא יודעת מתי יהיה לי הכוח לבצע אותה , אבל עצם הקבלה שלה הביאה לי הקלה מצד אחד והשאירה אותי במועקה/כאב מצד שני...

וכשאני אגיע לסביבות השעה 20.00 בערב ואהיה בדרך לתל אביב לפגוש את קוקסטה, אדע שהיום המגעיל הזה, הגיע סוף סוף לסיומו...

ואני , אני דווקא צוחקת היום...

(ועדיין לא "חג שמח"...עוד מעט )