| |
כזאת אנוכי: שקטה
כמימי אגם
אוהבת שלוות חולין, עיני תינוקות
ושיריו של פרנסיס ז'ם...(רחל) |
| 3/2003
 out of civilization...
במהלך הבוקר הלך לנו האינטרנט במשרד...פג, נגוז, נמוג (משפט מצויין דרך אגב).
למזלנו, טכנאי המחשבים שלנו הוא לידנו והוא בא לבדוק מה קורה , לאחר שוידאתי שאין בעיה בקשר, והתברר שהבעיה קשה משחשב ודורשת עבודה רבה...
אין אינטרנט היום, אולי יהיה מחר...
יכולתי רק לחשוב על התחשבותו הרבה של אלוהי האינטרנט בכך שהוא הפסיק אותו היום ולא אתמול...
אתמול בערב הייתי סחוטה. אני אוהבת להשתמש במושג "עבר עלי מכבש" אבל זה באמת כך (טוב, האמת שמעולם לא עבר עלי מכבש באמת...אולי כדאי לנסות לפני שאני זורקת סתם משפטים...;-) ).
מכיוון שלא היתה לנו פגישה עם ע. היועץ (ג. היה עסוק) הגעתי הביתה מוקדם, ושקלתי לרגע קט לא ללכת להתעמלות. גם מזג האוויר הסוער היה משקל מסויים בשיקול...
המחשבה נשארה בגדר מחשבה ובשעה 20.00 תחת גשם שוטף התייצבתי במתנ"ס מוכנה ומזומנה...
העייפות התבטאה בכך שפשוט לא היה לי כוח לעשות את כל התרגילים שגם כך ביום רגיל היא רודה בנו ביד קשה...אז נתתי לעצמי לעשות כל תרגיל כמה שיכולתי ולא נלחמתי בעצמי.
לאחר השיעור הלכתי גם לריקודי עם שבאולם הסמוך. אני רוצה לנסות את זה כבר הרבה זמן אבל פשוט התביישתי ורק עמדתי והסתכלתי.
אתמול בבוקר, עוד כשהייתי במצב מאוד רע, החלטתי שבערב אני הולכת לנסות.
אין לי מושג קלוש בריקודי עם. אבל זה נראה לי כיף אדיר.
וכך היה.
לאחר השיעור, עם כל העייפות, נכנסתי לאולם, הצטרפתי , אילתרתי צעדים, מנסה לא להפריע עד כמה שאפשר.
זה היה נהדר.
גיליתי שאני כל כך אוהבת לרקוד. גם הסלסה שלמדתי קצת, גם סתם ריקודים עם מוסיקה עכשווית.
אין לי קואורדינציה, לא מצליחה לזכור את כל הצעדים, אבל זה ממלא אותי שמחה, אושר, פשוט מרחפת...
בשבוע הבא, אשאר יותר...
כמובן שלא הייתי צריכה אתמול והיום שום הוכחה מד. שכל המחשבות, החששות והסרטים שרצו אצלי מיום ראשון אחר הצהריים ואתמול היו רק בראש שלי.
אצלו הכל היה כרגיל.
והיה טוב מאוד... .
כותבת את הפוסט בשיעור, בין שיחרור המחשב אחד לשני, בין חיפוש אחד לשני.
היום היתה לנו הרצאה על מידע רפואי. התחלנו באלצהיימר וסיימנו ביוגה...
רק בריאות...
ושיחזור לי האינטרנט , מהר....
| |
| כינוי:
בת: 64
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
