בדרך הביתה, מלאה כמו תמיד עד גדותי, לאחר פגישה פורה ומפרה עם קוקסטה (או כל אדם אחר לעיניין זה... הגעתי למסקנה שאחרי פגישות כאלה, אני נמצאת בסוג של "היי" , מרץ ואנרגיות שבאמת יכולות להביא אותי עד כדי, עד כדי...קירצוף הפאנלים של כל הבית, נניח, ברוח הנקיון שלפני הפסח...) עברתי בשדרות ח"ן ורוטשילד בתל אביב, המרכז של התל אביב הקטנה...

והסתכלתי שוב על הבתים, שיש בהם משהו שמושך אותי אליהם במיוחד בשעות של הלילה, כשהאור שבוקע מחלון זה או אחר מאפשר  לי להציץ לרגעים ספורים לתוכם ולהשאב לחיים שבהם ולדמיין איך הייתי חיה שם ואיך הבית שלי היה נראה...

בתי הבאוהואס

מקצף גל ועננה
בניתי עיר לי לבנה
כמותם קוצפה
כמותם שוצפה
כמותם יפה
עם בוקר צח
חלון נפקח
ואת ילדה צופה בו כך
כמו יונה
הנכונה
למעופה

ולא תמיד היה החלום שלי לגור בעיר הלבנה של נעמי שמר.

פעם, לפני שנים, קראתי לה העיר השחורה. הפיח שבה, במיוחד ברחובות של דרום העיר והתחנה המרכזית הישנה, הרועשת ומאובקת , שדרכה הייתי צריכה לעבור בכל פעם מחדש כשבאתי באוטובוס מעיר ילדותי הדרומית לה, נתן לי תחושה של עיר אפלה, חשוכה, מפחידה, ובה אנשים טרודים וזועפים, ובתים צפופים ברחובות רועשים...

ולא אהבתי אותה.

פחדתי ממנה.

שנאתי אותה...

בילדותי. בנערותי. בבגרותי.

כי בא השחר והאור
וכל עירי תצא לסחור
ועמוסה היא משא לעייפה
הנה עירי גדולה כאור
ואת גרגר אבק אפור
גרגר אבק
שדבק
לצעיפה

את ירושלים אהבתי. אהבת נפש.

כל מה שלא אהבתי בתל אביב, אהבתי בירושלים.

עיר עם אופי , ציינתי באדיקות.

האבן הירושלמית היא זאת שנותנת אפילו לשכונות שיכוני הסלאמס המובהקות ביותר את האופי והייחוד שגורם להם להראות קצת פחות סלאמסיים משכונות דומות בערים אחרות...

ורחביה, וטלביה, ותלפיות הישנה...

מחוזות כיסופים...

מקצף גל ועננה
בניתי עיר לי לבנה
כמותם קוצפה
כמותם שוטפה
כמותם יפה
עם ערב רך
חלון נפקח
ואת ילדה צופה בו כך
כמו מלכה
המחכה
לאלופה

וגם כשחזרתי לשפלה, תל אביב נשארה מוקצה מחמת מיאוס.

ומפחידה.

מאוד מפחידה...

עד שנסעתי ללונדון.

ואז התאהבתי.

בלונדון. והיא לימדה אותי לאהוב את תל אביב...

וכשחזרתי מהנסיעה  הראשונה ללונדון, נסעתי לתל אביב ובפעם הראשונה הסתכלתי עליה בעיניים אחרות...

עיניים של אהבה...

של ריתוק.

של עניין.

של ריגוש.

של חיים...

כי בא הלילה השחור
עירי מוארת סחור-סחור
ואורותיה רביד לך על צואר
הנה עירי גדולה כליל
והיא ארמון ענק אפל
וילדתי בו מולכת
עד מחר

ולמדתי לאהוב את ההמולה והרעש של העיר הגדולה...

את הלב הפועם של הסיטי שבה...

את המקצב התוסס שלעולם לא נפסק.

את הצפיפות של האנשים...

את הריחות...

את הפיח...

וגם את הצבע השחור...

את הבתים...

את הקיץ המיוזע שלה...

את האביב המלטף...

ועם האביב ושיר האהבה לעיר תל אביב, שיצא מתוכי , out of the blue , זה הזמן לאחל לכולכם, חברים יקרים, חג שמח, חג של אביב, פריחה, נשימה מתוקה של רוח חמימה ותחושה של אופטימיות מחוייכת באוויר...

(ולמי שמתעניין, בשעה שש נפרדתי מכולם בברכת חג שמח לבבית והשארתי אותם להמשיך ולהעלות זכרונות כטוב ליבם ביין ובאוכל וגם לנקות .

הגפילטע פיש כבר מוכנים, המרק מתבשל על הכיריים, מחר אני בעבודה...טוב, נניח...)

************************************

עדכון 5.4.04 שעה 13.15

ואני נכנסת לחג הזה עם מצב הרוח הכי מתאים שבעולם...

עם ידיעה איך אני רוצה את הדברים והחלטה לא לוותר ולא להתפשר...

ועם חיוך גדול על הפנים וחום גדול מבפנים...