חמרמורת...

טוב, הנגאובר ...

כך התעוררתי הבוקר...

ולא מפליא מעצם העובדה שכבר באמצע הכוס השניה אתמול בערב הייתי, קצת, אפעס, עליזה יותר מדי...

צוחקת מכל דבר, עד הסוף , עד כלות...

ערב עם משפחה, לאו דווקא רק הקרובים ביותר, אבל מעצם העובדה שממשפחתנו הגרעינית, נשארו רק אחותי ואני, אחרים מצורפים אליה על תקן קרוב יותר ממה שהם באמת.

היינו שילוב של דורות, מגיל הזהב העמוק, ועד גילאי טרום כיתה א' הצעירים.

הערב זרם תוך כדי ניסיון לקרוא את ההגדה (עד לאוכל) כשכל אחד קורא קטע ולאחרים יש כמובן מה להוסיף ברוח הימים האלה וזרוז הקוראים מפאת בטנם מקרקרת של האחרים (הריטואל הרגיל של ליל הסדר וסעודת ראש השנה: צום פאסיבי חילוני למהדרין במשך כל היום לפני , כי בערב יש המון אוכל, אבל עד שמגיעים אליו כולם כבר מתים מרעב...).

תקלה נצפתה בארבעת הקושיות שנשאלו, בסופו של דבר, על ידי הבן האמצעי של אחותי, ולא הצעיר ביותר כנהוג , שלא הוכן כראוי לתפקידו עקב שיכחה של אמא שלו ...

החיילים הקרביים של המשפחה, ג. הבכור מהצד שלנו (חייל חי"ר), ונ. הבכורה מהצד של בת דודתי (מדריכת חי"ר) ישבו אחד ליד השני ולא הפסיקו לברבר אפילו לשניה אחת (מראה, שדרך אגב, העלה דמעות של התרגשות בעיני...).

האפיקומן הוחבא ונמצא 4 פעמים כדי לתת אפשרות לכל הילדים הצעירים לחוות את חווית הגילוי...למתנות דאגו הורי כל צד...

האוכל היה טעים ונאכל כולו וכך לא נשארו לי שאריות שאף אחד לא באמת רוצה לאכול אותם ביום שאחרי.

והיתה תחושה של "ביחד" נעים, משוחרר ומהנה...

והחלטה שלי, שבפגישה הבאה בפורום הזה, אני מזמינה כלים מחברת קייטרינג , ויעלה כמה שיעלה...

(לפעמים אני לא מצליחה להתחבר לארוע שאני נמצאת בתוכו.

משהו עוצר בי או לוקח אותי למקום אחר ואני מרגישה שנפשית אני לא נמצאת כל כולי במקום שבו גופי נמצא...

לשמחתי, למרות התקופה האחרונה שלא קלה לי, ויש בה מחשבות, התלבטויות והחלטות, והפגישה עם יוני אתמול בבוקר, שנשארה בתוכי למשך כל היום כולו, ואולי דווקא בגלל כל זאת, הצלחתי אתמול בערב לשים את כל זה בצד ולהיות באופן הכי מלא, מוחלט ועמוק בתוך החוויה...ולהינות ממנה...)

המשך חג שמח, מועדים לשמחה וגו'...