מסמי ההרדמה,

מתנודדת על כפותיה הקטנות

ושקטה באופן בלתי רגיל עבורה,

נשכבה  ג'ויה על ביטנה כמו תינוק אדם

ונרדמה (ליד המחשב) כשכפותיה שלוחות קדימה

וישבנה מורם מעט למעלה.

ואני, נשכבת לידה על השטיח,

טומנת את אפי בפרוותה הלבנה

ונמלאת מתוך השקט והשלווה

שאופפים אותה.

(זמני.

זמני לחלוטין.

הדרך אל הווטרינרית היתה זועמת ורועשת בהתאם.

ג'ויה מתאוששת מניתוח עיקור ומחר היא כבר תטפס ותלך עלי בצפורניה השלופות, משאירה סימני דרך מדממים על זרועותי, חזי ורגלי...)