משופצים  ושוקקים אנשים באמצע הלילה

כאילו צהרי היום עכשיו.

חנויות מעוצבות

ובתי קפה אפלוליים

פותחים את עצמם לרחוב.

ואלמלא ריח השתן הקל הנישא באוויר,

היינו יכולים לדמיין שאנחנו ברחוב קטן

בפאריז

ולא באמצע

פלורנטין

בתל אביב.

אבל מי באמת צריך את פאריז (צריך, צריך ) כשמגלים פנינה כזאת מתחת  לאף, שמצליחה להבליט את החלקים היפים והמכוערים (וגם הריחניים...) שבה גם יחד למרות החושך העוטף מסביב.

ועכשיו אני צריכה לראות ולהריח אותה באור יום...