מהיכן זה נפל עלי.
צריך להכיר אותי שנים אחורה כדי להבין, אולי, את משמעות הדברים.
וזה מעבר לאפיית עוגת דבש פשוטה שכבר שבוע וחצי אני רוצה לאפות אותה (ובסופו של דבר נאלצתי לערבל את החומרים עם מיקסר היד הכי פושטי, כי את המיקסר של קנווד היה צריך לנקות באופן יסודי ומעבד המזון גמר את הקריירה שלו בדיוק כשהחלמונים התחברו עם הסוכר הזהוב).
זה מעבר לאפייה עצמה, כי עוד לפני כן לא הייתי אופה דגולה ובארבע השנים האחרונות בכל פעם שרק חשבתי על להכנס למטבח המחשבה העלתה בי מועקה כל כך קשה עד כדי הרגשה פיזית רעה.
זה מעבר לאפייה עצמה , כי משהו עובר עלי ואין לי מושג מהו.
לפעמים אני חושבת שאולי אני עושה (עשיתי) טעות גדולה שאוכל לראות ולהבין רק בעוד שנים, ומצד שני אני מחזקת את עצמי שסוף סוף אני מקשיבה לבטן שלי והיא מדברת באופן ברור כל כך.
אז אפיתי עוגה. והיא יצאה בכלל לא רע וכשהוצאתי אותה מהתבנית, גבוהה , ריחנית ושחומה - זהובה עמדו לי דמעות בעיניים.
הנה הגעתי לתהום התחתיות הצפוי...
ועכשיו תגידו, דיבורים דיבורים, אבל אפשר לראות לפחות אם לא לטעום?
אז הנה:
בתיאבון!
(ואני נשבעת לכם בכל היקר לי שזה לא הופך להיות בלוג מתכונים)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
