וכשיצאתי החוצה, בעיצומו של הלילה גיליתי כי הגשם שירד פתאום  השאיר עקבות של חיוורון על שמשת הזכוכית השקופה של המכונית.

אבל לא הרחתי אותו.

ובלי להזיז את העיניים מהכביש, בחרתי  מתוך ערמת הדיסקים דווקא את הדיסק ("דיווה" שרה ברייטמן)  שהיה מפרק את ליבי לאלפי רסיסים בכל פעם שהייתי שומעת אותו, בימים שלפני ארבע שנים, כשאהבתי את האיש ההוא שכבר מזמן אינני אוהבת יותר.  

ובהחלטה רגעית לקחתי את הדרך הארוכה יותר הביתה, שיש בה רחובות מוארים ואנשים ומכוניות גם בשעות הללו, של חושך עטוף בעננים כבדים, לבנים, כי פתאום הייתי חייבת להרגיש,

חיים.

ורק כשהגעתי הביתה ויצאתי מהמכונית , הכה בי פתאום הריח של

הגשם הראשון.