במסגרת התת פרק בחיי שנקרא "תראי איך היית ואיזו דרך עשית עד הלום..." או כמו שקוקסטה אוהבת לומר: שוב את עושה סיכום על סיכום...(
) , דפדפתי בבלוג בדיוק שנה אחורנית ונתקלתי בתגובה הבאה של מיצי קפיצי לפוסט הזה:
התעתוע, או התעתועים:
את חלק די חלקי מחייו של ד', אבל זה נראה לך המון, משום מה. ואת כמהה לזה. למה לרצות להיות חלק חלקי? מה בך מכיר את המצב של להיות חלק חלקי, ומבקש תיקון למצב הזה?
תעתוע נוסף: את לא מסוגלת לדמיין את עצמך עוצרת, בוחנת את הקשר עם בעלך ברמה כזו שאת מסוגלת לשקול פרידה ולהיות לבד על בסיס המסקנות שתגיעי אליהן, ואז בוחרת בבעלך שוב, מהמקום החדש ההוא. ד' הוא גם בריחה מהתמודדות עם השאלות המאוד כבדות שנוגעות לקשר עם בעלך שאת מפחדת לגשת אליהן לדעתי, ומן הסתם גם לקשר שלך עם עצמך, ממקום אחר וחדש. לכן גם קשה לך לדמיין אפילו לעצמך את עצמך לוקחת לעצמך מקום אחר בחיי המשפחה, יוצרת לעצמך "חדר משלך" ונלחמת עליו, כי זה נראה מאיים מדי על הקשר ועל החיים שלך כפי שאת מכירה אותם. צר לי שאני קשוחה כאן... לדעתי ככל שתמשכי יותר ותתמהמהי עם השאלות האלו, זה זמן יקר שלך שאת "מבזבזת". אני לא מציעה לך להפרד כמובן! אני כן מציעה לך להעיז וללכת רחוק עם הפנטזיות שלך לגבי מה שקורה במציאות (לא ד'!) ואיך עוד היא יכולה להיראות.
מיצי, למי שלא הכיר, ולפי תחלופת האנשים שקוראת אותי, לא נשארו הרבה שזוכרים (
) היתה אחת המגיבות הקשוחות שלי.
לא חסכה ממני את שאלותיה הקשות והנוקבות ביותר ודרשה ממני לבחון את עצמי שוב ושוב...
לעיתים לא הבנתי למה היא מתעקשת, למה היא דורשת ממני לחפור בתוכי ולהסתכל בכל הדברים הכואבים בלי להסב את עיני ולפעמים גם כעסתי עליה והחלפנו מיילים זועמים משהו, אבל ידעתי שהשאלות הללו הן שאלות שאני חוששת לשאול/לעמוד מולן מתוך עצמי והיא נתנה לי את האפשרות לבחון אותן בכנות וביושר ותוך כדי כך ללמוד על עצמי...
כך עניתי לה אז, לפני שנה:
מיצי יקרה (וקשוחה...:))
את מעמידה בפני שתי שאלות משבחינתי יש להן תשובה אחת.
אני לא מעוניינת להפרד מבעלי.
בהחלט לא.
הקשר ביננו השתנה כל כך לטובה בחודשים האלה, בד בבד עם השינוי שעובר עלי, יחד עם הטיפול שאנחנו עוברים ביחד, וכן, גם עם הקשר שלי עם ד. שגורם לי להכיר את עצמי בצורה שמעולם לא הכרתי...
אין כאן מקום מבחינתי לבחון את הקשר עם בעלי ואת הרצון שלי לפרק אותו ולנסות לחיות לבד.
כי מההתחלה הקשר עם ד. לא בא מהמקום הזה. המקום של "הבמקום".
לכן, טוב לי עם המקום החלקי שיש לי אצל ד. לא הוא ולא אני מעוניינים בפרוק המסגרות הקיימות שלנו.
אני לא יודעת אם המילה כמיהה מדוייקת באשר לרצון שלי למקום בחייו. רציתי פשוט לדעת היכן אני נמצאת, שם, אצלו. וקיבלתי תשובה בלי שציפיתי לכך...
לפני מספר חודשים, בבלוג הקודם, כתבתי פוסט על המקום של ד. בחיי ומה הקשר איתו נותן לי. קראתי אותו שוב, ולמעט שינויים שמתחייבים מהזמן שעבר, הוא עדיין מתאר באופן מדוייק את התחושות שלי.
אני אפרסם אותו בקרוב ואולי הוא יענה על כמה שאלות נוספות
קראתי את התגובה שלמעלה, זאת שנכתבה לפני שנה בדיוק ולא יכולתי להתאפק...
עניתי לה, למרות שהיא כבר לא כותבת ואני לא בטוחה שהיא קוראת את המיילים בתיבת הדואר הזאת...
ואחר כך החלטתי שהזה מתאים לפוסט בפני עצמו...
מיצי יקרה,
אני לא יודעת אם את נכנסת למייל הזה ותראי את התגובה שלי, שנה לאחר מכן, אבל אני כותבת אותה בכל אופן, אני כותבת אותה כנראה עבורי...
עשיתי את הבדיקה הזאת. חודשים רבים עברו עד שיכולתי להתחיל לחשוב על האפשרות להפרד מבעלי. וזה המם אותי, הפחיד, הפליא והדהים אותי מעצם המחשבה על כך...
אבל דמיינתי. הרשאתי לעצמי לפנטז על הלבד שלי, אני עדיין מרשה, וראיתי שהעולם לא התהפך והשמיים לא נפלו...
ולאחר תקופה מסויימת הבנתי שאני לא באמת רוצה לממש את זה, את הפרידה ממנו אלא רוצה לחיות את חיי כפי שאני מכירה אותם מאז ומתמיד, מצד אחד, וגם להצליח ולחוות חוויות והתנסויות שונות ורבות מצד שני...
לחיות בכל העולמות, לחיות בשני העולמות של חיי...
וכנראה שהייתי זקוקה לזמן הזה, למה שעברתי ולמדתי תוך כדי , כדי להגיע למקום בו אני נמצאת היום, עם "חדר משלי" בתוך הזוגיות, עם הדרך בא אני באה לקשר עם יוני (כן, זה סיפור אחר לגמרי מד. :)) ועם הדרך בא אני נשארת עם ג. ...
וזה הפך כמעט לפוסט...:))
מתגעגעת אליך חתולה יקרה :)
ואם חיפשתי הוכחות ( ולא חיפשתי ...
) לדרך הארוכה שעברתי כאן וביני לבין עצמי בשנה האחרונה, אז זאת אחת הטובות שבהן...
(
ואם אמצא את עצמי מבלה את סוף השבוע בריצה בין המיטה לשירותים זה רק בגלל שישנם דברים, כמו געגועים למשל, שהם חזקים יותר ווירוס שמשתולל בבטן...)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
