אני כל כך שמחה שישרא חזר...

ואין לי מצב רוח היום...

לא יודעת. אין סיבה ספציפית. אולי לא צריכה להיות?

סתם נחת על מצב רוח גלומי כזה, עצובי...

כן. זה גם קשור לד.

זה קשור לכך שהכנתי היום בצהריים חזה עוף מוקפץ לפי מתכון שהוא נתן לי.

זה קשור לכל השבוע שעבר שדברנו המון.

זה קשור לכך שפסח מתקרב ואז לא יהיה לנו קשר שבוע (הוא בחופש)...

זה קשור לכך שאין לי מושג מה קורה, מתי, לאן ובכלל...

זה קשור לכך שהיום, אחרי הרבה זמן שאלתי את עצמי אם הוא בכלל חושב עלי כשהוא בבית...כי אני, אפילו כשהוא נראה לי כל כך רחוק, לא מפסיקה לחשוב...

זה קשור לכך שבא לי לצעוק עליו לשאול אותו: מה אתה רוצה ממני בכלל?

ואולי זה קשור לכך שאני צריכה לקבל את המחזור...

השבוע שעבר היה עמוס ברגשות עבורי.

הייתי הרבה בישרא, במשך היום, עם חברה שכאב לה ובכלל, בערבים מצאתי את עצמי יושבת עד 1.00 בלילה...והמתיחה שהפכה למרירה במקצת, ואז ישרא נסגר...לא פלא שביום שלישי כשנסעתי בדרך מהלימודים הביתה, הרגשתי שאני עוד מעט נרדמת על ההגה...והתמוטטתי במיטה ב 22.00...

זה היה שבוע משונה, עם ימים של לחץ נוראי בעבודה (המזכירה ההריונית נשארה 3 ימים בבית...למה, למה אני לא הייתי כל כך קלה עם עצמי בהריונות...?), ומצד שני, ימים של דממה מוחלטת...פגישות עם חברות, מעבר מקור לחום קיצוני, והכי הכי...ההחלטה שלי שהביאה לנו הביתה את "כתם".

מי זה "כתם"? זה סיפור לפוסט שלם... :)

טוב. מצב הרוח העצוב יעבור בסופו של דבר, השרב נשבר והיום אני אצא להליכה ארוכה...זה תמיד עוזר לי.

אני הולכת לקפל כביסה (יש כאלה שנכנסים מתחת לפוך (פימייל) ויש כאלה שמקפלים כביסה... ;-)) יש לי ערמת כביסה לקיפול בגובה הר האוורסט...אם אני לא כותבת מחר, חפשו אותי מתחתיה... ;-).