| 4/2003
 "לאהוב חיות זה אומר להפתח יותר מבחינה רגשית" אמרה לי דגניה
ופתאום זה הסתדר לי...
עם כל מה שאני עוברת בחודשים האחרונים. הרי השתניתי כל כך, בצורה עמוקה ויסודית, בכל כך הרבה תחומים בחיים שלי, אז באמת הגיע הזמן גם לחיות מחמד...
וזה קורה.
דגניה היא האשמה. אבל לא רק היא. גם למיצי קפיצי , חתולת רחוב, גרנולה, תל אביבית (דו-גלגלית), פימייל, קוקסטה ועוד כמה חברים בישרא יש יד באשמה...וכן, גם ד. אשם. אשם מאוד...  .
כולם אשמים בכך שהכנסתי חתול הביתה.
הכנסתי חיית מחמד הביתה.
כדי להבהיר את עוצמת העניין אתן דוגמא דווקא מעולם הפוליטיקה , שהוא לרוב קיצוני לצד אחד או שני.
השינוי שחל בי דומה למשל שהשר אפי איתם (זה לכבודך, עופרניקוס), יודיע שערפת הוא ידיד מדינת ישראל, יש לחתום עם הפלשתינאים הסכם שלום באופן מיידי ולהוריד את כל ההתנחלויות.
כך, באותה ההשלכה היה ברור שלפמה תהייה, פעם חיית מחמד בבית...
אני "אהבתי" חיות מחמד, מרחוק, ממש מרחוק...רק אצל הבעלים שלהם, לא לגעת, בוודאי שלא ללקק , להתמרח עלי או משהו כזה.
ולא עזר שום דבר.
לא הרצון של בני המשפחה לחיה, עדיף כלב.
לא ההמלצה של הפסיכולוגית של א. שזה יעזור לטיפול בו.
זו לא היתה קפריזה.
פשוט לא יכולתי.
זה היה חזק ממני. לא יכולתי להתגבר.
לפני שבוע נסעתי עם א. במכונית ופתאום, בלי לדעת מהיכן, שאלתי אותו: אתה אוהב חתולים?
ראיתי מאחורה, ראש בלונדיני נוטה לג'ינג'ון מתרומם ומסתכל עלי בעיניים פקוחות ואומר לי: אני מת על חתולים...
וזהו. that was the point of no return...משם הכל החל להתגלגל.
א. סידר את החדר שלו בצורה כזו שהעוזרת תעולם לא תצליח, התחיל לבדוק בכל מקום היכן אפשר לאמץ גור חתולים, וביום שישי, לאחר מסע קצת ארוך, הבאנו הביתה את "כתם" גור חתולים זכר בן 6 שבועות, בצבע לבן עם כתמים שחורים כשאחד מהם על העין, ומכאן שמו...
קנינו כל מה שהיה צורך, ולא התקמצנו במיוחד על עניין השרותים...ריחות בבית, זה לא בשבילי..., לפי הצעתו של ד. קשרתי לו חוט (אדום) עם פעמון סביב הצוואר (שנדע היכן הג'וק מסתובב) ומאז האדון שולט (שולת) בביתנו  .
מה שמרגש אותי עד דמעות לעיתים, הוא ההתייחסות שלי.
ביום שישי היתי במקומות לא ממש אסתטיים, בין כלבים וחתולים (וגם כבש אחד היה שם...) ולא נגעלתי מהריחות, ולא רציתי לברוח, הסתובבתי שם, התעניינתי, עשיתי את כל הדרוש עד שיכולנו להביא אותו הביתה, ואז רק כיבסתי את הבגדים וזהו...
אני אוהבת שהקטנצי'ק מסתובב לידי, חוקר ובודק כל דבר, ולעיתים מלקק לי את הרגל.
אני לא ישנה שינה חזקה בלילות כי אני חושבת שאני שומעת אותו כל הזמן...
אם שמעתם ביום שישי בצהריים "בום" ענק, זו היתה אחותי שהתעלפה כששמעה שיש לי, מרצוני חתול בבית. ההלם היה מוחלט. והשמחה מצידה היתה גדולה...
אז מאיפה זה בא ולמה כולם אשמים?
לדגניה יש גור קטן ומתוק שאפילו אני נשביתי בקסמו, גרנולה היא בעלתו הגאה של חתול שובב, מיצי קפיצי משנה את תמונת החתול אצלה בבלוג חדשות לבקרים, חתולת רחוב - השם אומר הכל, פימייל מצייצת בענייני חתולים מפעם לפעם, כנ"ל קוקסטה וגם התל אביבית נשבעת בחתולים (שלושה...).
לפעמים נדמה לי שיריב החליט שזו תהייה חיית הבית של ישרא...
ולמה ד. אשם? כי גם לו יש גור חתולים ואני שומעת עליו הרבה, ולמרות שהוא לא מוכן להודות, הוא אוהב אותו מאוד....
וכך שאלתי את א. שאלה תמימה, ומצאתי את עצמי עם חתול בבית.
לעולם לא הייתי מאמינה על עצמי...אבל מצד שני, בחודשים האחרונים עשיתי ואני עדיין עושה הרבה דברים שלא הייתי מאמינה על עצמי....
חשבתי בשבוע שעבר לשאול כאן, מי יהיה מוכן לאמץ את הגור אם העניין לא יצליח, או לחילופין לאמץ אותי..., אבל נראה לי שאין צורך... אני מאוהבת....
הפוסט הזה מוגדש לדגניה ולכל אוהבי החתולים באשר הם.
מיאו.
| |
| כינוי:
בת: 66
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
