הפעם הקודמת שניסיתי לעשות את זה בעצמי היתה לפני 20 שנה בירושלים.

המכונית היתה סוג של גרוטאה (כזאת שמתנשפת ומתחממת בעליות מתונות מאוד) ויצאתי ממכון הבדיקה עם רשימת תיקונים ארוכה כאורך הגלות.

היא מצידה, באופן הפגנתי שבקה חיים ברגע שיצאנו מפתח המכון וכל מה שנותר היה למכור אותה כגרוטאה לפירוק לערבי מבית ג'אללה שגם דאג לגרור אותה למוסך שלו.

זאת היתה הפעם האחרונה שהייתי מוכנה להתנסות בחוויה הזאת וחוץ מזה הייתי בטוחה שכל המוסכים והמכונים הללו מטרתם להתעלל בנו, הנשים, ואין מצב שמכונית שאני אביא, תעבור את הטסט בלי לטרטר אותי ואותה גם יחד, לכן ג. הבןזוג קיבל עליו את המטלה או שהיינו מכניסים את המכונית למוסך והם כבר היו עושים את כל הפרוצדורה ובא לציון גואל.

כך התכוונתי לעשות גם הפעם אלא שפתאום נזכרתי שבעצם מדובר במכונית בת שנתיים שאין לה שום בעיה (טפו, טפו , טפו, מלח ,מים, מלח , מים, חתול שחור, סרט אדום) ולמה להחליט מראש שלא אצליח וכו'?

וכך, מתוגברת בעזרים טאקטיים (חולצה אדומה עמוקת מחשוף ופנים שאומרות "אני אישה קטנה שלא מבינה שום דבר במכוניות, אתה גבר גדול וחזק ומבין במכוניות ואתה תעביר לי את המכונית כאילו הרגע יצאה מבית החרושת") שמתי פעמי למכון והפלא ופלא, תוך פחות מחצי שעה לאחר מכן כבר הדבקתי את המדבקה האומרת שאת הטסט הבא נעשה (ונעבור )בשנת 2007 .

שמחה , גאה וטובת לב שמתי פעמי אחר כך לפגוש חברה שעברה לגור לא מזמן בבית חדש בעיר שהיתה עיר ילדותי ונערותי המוקדמת ומצאתי את עצמי מסתובב ברחובות קטנים שלא הייתי שם כל כך הרבה שנים שכבר שכחתי כמה, שחלק מהם השתמר כמו השנים לא חלפו כלל וחלק אחר חידש וריענן את פניו בצורה שגרמה לי לפקוח עיניים נדהמות לחלוטין.

והכי מוזר (ובעצם, אול לא) היה לגלות שכאילו שום דבר לא נשכח ממני וישנם דברים, דרכים שכמו צרובות בראשי ולעולם לא ישכחו...

* (רישוי שנתי. רשיון יש לי כבר 20 שנה תודה לאל).