| |
כזאת אנוכי: שקטה
כמימי אגם
אוהבת שלוות חולין, עיני תינוקות
ושיריו של פרנסיס ז'ם...(רחל) |
| 4/2003
 כבר שלושה ימים אני לא מצליחה לעבוד...
באה כל בוקר למשרד בהחלטה שהיום, היום אני מתנפלת על החומר, במיוחד על הנתונים שאני צריכה להכניס בתוכנה ההיא, למחשב, ולא מצליחה לעשות שום דבר.
שלושה ימים שאני לא עובדת.
זה נראה שכאילו כן, אבל ממש לא.
מזיזה ניירות מכאן לשם, מוצאת הסברים ותרוצים לכל העולם ואשתו למה הדברים עדיין לא סודרו.
ולא מצליחה לעבוד...
נכנסת לישרא על הבוקר, למרות ההחלטה שלא לא לעשות כך.
קוראת, מגיבה, נשאבת...
זה לא בא ממקום של התמכרות לישרא. בכלל לא.
זה בה מהמקום שבו אין לי אנרגיות לשום דבר כרגע...
לעבודה, ללימודים,דברים שאני צריכה לעשות, סידורים שאני צריכה לדאוג להם, להכנות לליל הסדר שיהיה אצלי, לעצמי...
צריכה לאסוף כוחות מיוחדים לכל דבר ואפילו הקטן ביותר...
נתלית בכל דבר שיכול להסיח את דעתי ...
כבר שלושה ימים...
בלי מצב רוח.
לא נופלת עמוק, פשוט נמצאת שם למטה, בתחושה של numb , של הכל כל כך "שטוח".
קצת בוכה לפעמים...
לא מוצאת את ההקלה , את הפורקן...
שוב מחפשת דברים שיעסיקו אותי כל הזמן, שלא אצטרך להיות עם עצמי, שאהיה בחוץ, עם אנשים אחרים, אז אני מצליחה להתרומם קצת, עד שזה נגמר ושוב אני עם הדמעות בעיניים...
כל החורף חיכיתי לאביב, בכליון עיניים. וכשהוא מגיע, אני לא מסוגלת להינות ממנו.
תחושות שונות של חוסר מנוחה, עצב, מועקה, חוסר אונים רודפות אותי.
אני רוצה ללכת מכאן...למקום אחר...
אני בורחת. אני יודעת...
כבר שלושה ימים שאני לא עושה שום דבר...
אני יודעת מה הסיבה.
זה לא רק ה PMS שהחודש ארוך מהרגיל...
אני חושבת שאני יודעת מה הסיבה...ואין לי אנרגיות לטפל בה...
| |
| כינוי:
בת: 66
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
