כמו בקבוק בושם מתוק וזול שמישהו פתח ושפך לכל עבר, כך היכה בי כשיצאתי,  הריח המתוק של פרחי ההדר מהפרדסים שבאיזור ושיחי היסמין שבחצרות הבתים.

הכבישים היו כמעט ריקים לגמרי ממכוניות ואיפשרו לי לנסוע במהירות הגבוהה יחסית שאני אוהבת לנסוע בה בלילות האלה...

ברדיו השירים העבריים השקטים של ערב יום השואה/יום הזכרון ואני בבית  מול המחשב, כשהאדרנלין  בגופי מעורב בעייפות, מחכַה שהיום ישקע בתוכי ואוכל ללכת לישון...