ערב חג אחרון לפני "אחרי החגים".

לפני משפטים שלא מסתיימים יותר במילים "חג שמח".

לפני הגשם המובטח למחר בלילה (אפשר דחייה קלה? שלא יטפטף עלינו בהופעה של משינה ופורטיסחרוף בבקשה).

אחרי שכולם טיילו בימי חול המועד והשאירו לנו את היום הזה לטעימה אחרונה של תחושת חג.

אני אוהבת לראות איך ביום שישי אחר הצהריים, בשעות שאני לרוב ישנה עמוקות, במקומות רחוקים מהמקום בו אני גרה, השמש מקבלת צבע כתום יותר, חגיגי יותר משאר ימי השבוע ושוקעת אולי לאט יותר כדי לתת את עוד נגיעה אחת של אור לפני שהסגול הופך לכחול כהה ואחר כך לשחור.

שדות עמק יזרעאל מוכנים לקראת הגשם.

רוב הכותנה נקטפה ובשדות שעדיין נשארו בהם שיחים לבנים עובדות הקטפות במלוא המרץ בלי להתייחס לעובדה שהיום ערב חג ויום שישי גם יחד.

שאר השדות חרושים ואולי גם זרועים , עומדים שורות שורות כמו חיילים למסדר ומחכים לטיפות המים שילטפו אותם מלמעלה והצבע השולט בעמק הוא חום עד לשיאו של החורף והאביב שאז יהפוך העמק כולו לשטיח בצבעי ירוק/זהוב מלאי חיים.

טיול אחרון של חג (שכלל טעימות שיכר שהוא יין מכל דבר אפשרי שהוא לא ענבים - פטרוזיליה, למשל -  וגם טעימות יין מענבים וגם ארוחה טובה במקום שמשקיף על העמק - עדכון: ואם הקאתי את נשמתי, מה זה אומר על האוכל שם?) ורציתי לצלם תחושה של המתנה, אבל הגב תפוס וכואב  וכנראה בגלל זה איבדתי קצת את הריכוז ויצאה לי התמונה כך:

שבת שלום וחג שמח חברים יקרים, לפעמים אנחנו שמחים כי נגמר והשגרה חוזרת לה...

(וברוח הימים הללו, כל המקומות שמוזכרים בפוסט, לא נתנו לי דבר במתנה. באסה, לא? )