תחילתו של שבוע יום ההולדת של ג. הבןזוג.

כשעורכים ארוע שיש בו אלמנט של הפתעה המתח עולה ככל שמתקרבים לזמן הארוע עצמו.

המתח היום כמעט גמר אותי.

ראשית, עד שהצלחתי להוציא את ג. הבןזוג מהבית.

אחר כך הגשם שלא ממש עזר כי כולנו יודעים אילו פקקים ישנם בימי גשם רגילים וביום של גשם ראשון על אחת כמה וכמה וכבר ראיתי אותי משתרכת במשך שעתיים לאורך האיילון כולו ומגיעה לאחר שהאורחים עצמם מגיעים .

אבל לא כך היה ואל הגשמים או הפקקים בא לקראתי ואולי כי היום עדיין ספיחו של חג (איסרו וכו') וכך הגענו למחוז חפצנו תוך שעה בדיוק מהרגע שיצאנו מהבית, אני וא. הצעיר עמוסים ב 5 מגשי קישים (עגבניות מיובשות, חצילים, פלפלים, בטטה, כרישה וכולם עם בצק פריך מחמאה כמובן וגבינות צאן) ושתי עוגות יומהולדת ( מוצארט וטריקולד).

התחלנו לארגן את הדברים ואנשים החלו להגיע טיפין טיפין ורק חתן המסיבה, שנלקח ע"י חבר לעבודה לשתיית קפה של תחילת הבוקר, בושש לבוא.

כבר כססתי את ציפורני ידי וכמעט עברתי לרגלי ואז נפתחה הדלת והוא נכנס.

ואת השאר אתם כבר יכולים לשער.

יש משהו כייפי בלעשות מסיבת הפתעה במינון המדוייק של הדברים, שלא לוקח מהאדם יותר מדי עוצמות רגשיות והוא יכול להכיל את התחושות שזורמות לו מהאנשים שבאו לשם.

אני מרשה לעצמי לחשוב, שהצלחתי.

זאת ההתחלה, וההמשך של ארועים קטנים ומשמחים עוד לפניו.

והכי כיף, שאין לו מושג מה עוד מחכה לו...

והכי כיף מבחינתי, עכשיו, הוא שאני יכולה פשוט להכנס למיטה וללכת לישון (שלוש שעות שינה בלילה ומתח שהתפוגג לו פשוט דורשים את זה).

אדיוס, אמיגוס  .