אני לא יכולה להיות כאן ב 100% אמרתי בשלב מסויים של הפגישה אתמול עם ע. היועץ, לאחר שג. פרס את התחושה שלו, שדווקא בשבועות האלה, שבהם נאבק בכוחות חיצוניים שאיימו  לקחת ממנו דברים שבנה במשך שנים ארוכות, דווקא בשבועות האלה, הרגיש לבד בתוך הקשר הזוגי שלנו, כי לא הייתי שם איתו ובשבילו ב 100% , לא הייתי שם כל כולי...

ואני לא יכולה עכשיו להיות 100% בשום דבר...הוצאתי מתוכי את המילים שחתכו בסכין חדה את האוויר הסמיך בחדר , אני לא יכולה להיות ב 100% בשום דבר ולפעמים, אפילו לעצמי, אני לא יכולה...

כי בעבר, הייתי כל כולי , בכל דבר...

בבית ההורים וגם כשיצאתי ממנו , כחברה שלו (של ג.), בבית שהקמתי, בשנים שהייתי לבד, עם הילדים, עם חברים...

ללא גבולות כמעט...ללא גבולות...

כך נדרש ממני, כך ציפו, כך חונכתי, כך הבנתי...

וגם רציתי.

כי הרגשתי שאני מקבלת לא פחות משאני נותנת...

אבל בשנה האחרונה, בתקופה האחרונה במיוחד, היכולת שלי להיות בתוך הדברים ב 100% פחותה במידה מסויימת...כאילו אני מציבה סוג של גבול , פנימי, לעצמי ולעיתים אפילו לא מודעת לו...

וכן, אני יודעת שהקשר עם יוני לוקח ממני לא מעט אנרגיות , ובה בעת, אני מוצאת בי מאגרים של אנרגיות שלעיתים מפליאים אותי  עד כמה גדולים ועמוקים הם...

אני לא יכולה לתת עכשיו 100% , אמרתי לג. אתמול בפגישה, אבל קח את החלק שאני כן נותנת, כי שם אני נמצאת כל כולי במעורבות מלאה...

אחרי הרבה מאוד שנים, אני מניחה גבולות...

ועכשיו נותר לבדוק האם גם את זה המערכת הזוגית שלנו יכולה לשאת...

ובפגישה אתמול היו לעיתים דקות ארוכות בהן הלכנו לאורך צוק כשמתחתנו נפערת , שחורה ומאיימת, תהום שחיכתה לבלוע אותנו אם נמעד וניפול...

ועל הקצה הרגשתי אתמול גם בתוכי, כשימים רבים של תנודות רגשיות ומחסור מתגבר בשעות שינה תבעו בסופו של דבר את מחירם  בתשישות פיסית ונפשית...

מאוששת, מלאת מרץ ואנרגיות קמתי הבוקר לאחר שנת לילה ארוכה ועמוקה ...

אני יכולה לשים גבול גם לעצמי...