לכתוב כשאני רותחת וזועמת על יום שהחל מלכתחילה ברגל שמאל וממשיך באותה רגל כנראה כי רגל ימין כנראה יצאה לחופש או לחכות שהדברים ירגעו בי, כי תמיד הם נרגעים ואני הרי לא נשארת עם הכעס ומצמיחה ומגדילה אותו לטינה ולכיוונים שאחר כך קשה לצאת מהם?

לכתוב את התחושות שלי עכשיו כמו זאת שבא לי פשוט לקחת משהו , שעשוי מזכוכית למשל, ולזרוק אותו על הקיר ולשמוע את הזכוכית מתנפצת לאלפי חתיכות זעירות וצבעוניות, או לחכות עד שאוכל להסתכל קצת אחורה ולתמוהה איך הגעתי/הגענו עד הלום בריב שניצת ממילה אחת?

לכתוב כשאני בשיא הכעס, אותנטית (מה זה אותנטית...?)

או

לכתוב כשאני רגועה?

כמו בחלק גדול מהמקרים, שביל האמצע הוא המקום הטוב ביותר.

זה התחיל מהבוקר כשהתעוררתי וג. הבכור לא היה בבית למרות שידע שאני צריכה את  המכונית בשמונה.

והוא גם לא היה זמין בטלפון.

באף אחד משניהם (אחר כך התברר שהטלפון האזרחי נגנב לו והוא ביטל אותו).

אחר כך, כשהתקשר מהטלפון של חבר שלו, התברר שהוא נתקע עם המכונית (נשארו לישון בלילה במכונית לאחר המסיבה והמצבר נגמר).

אבל הסוללה גם מהטלפון הזה,  אוטוטו נגמרת.

הצלחנו להזמין ניידת שירות וג. הבןזוג הקפיץ אותו ללימודים והלך לראות מה עם הבן יקיר שתקוע ומחכה לניידת שרות.

ואז ג. הבכור התקשר ואמר שזה בסדר, הצליח להניע את המכונית עם כבלים של מישהו והוא בעצם כבר בבית.

בנתיים ג. הבןזוג מתקשר בקריזה שהוא מסתובב כבר חצי שעה ולא מוצא את המקום שבו אמור להיות ג. הבכור עם המכונית התקועה.

אמרתי לו שהוא כבר בבית.

ג. הבןזוג התפוצץ.

צהרי היום.

הבנים באים לקחת אותי מהלימודים.

הצלחתי לריב עם בן יקיר א' (הבכור).

הצלחתי לריב עם בן יקיר ב' (הצעיר).

רתחתי. רתחתי. רתחתי.

נסענו הביתה בשתיקה מעיקה וזועמת.

התחלתי לכתוב את הפוסט.

א. הצעיר בא לשוחח והצלחנו לתקשר בלי לצעוק אחד על השני.

הסערה מתחילה לשכוך.

עוד מעט אוכל אפילו לכתוב את פוסט יומהשישי הפיוטי.

שמים.

עננים לבנים נותנים כתמי צל על הרים רחוקים במזרח.

ים כחול נקי ורחוץ במערב.

עוד מעט גשם.

עוד מעט שבת.

עוד מעט, שקט...

לכתוב או לא לכתוב?

הנה, כתבתי.

שבת של שלום , אהבה ואחווה חברים יקרים...

************************************

עדכון 14.20: (הולכת ונרגעת)

ובתוך הכעס והסערה שכחתי שתי נקודות אור ושמחה:

 - ג. הבכור קיבל אתמול דרגת סגן (שנה לאחר סיום קורס קצינים).

 - אחותי שתחייה סיימה היום את טריאטלון אילת, במרחק האולימפי ( 1.5 ק"מ שחיה, 40 ק"מ רכיבה על אופניים ו 10 ק"מ ריצה) בזמן של 3 שעות ו 20 דקות.

כיפק היי, כיפק היי, כיפק היי היי היי!!