תלמה (להלן, ע. חברתי שיומנה וזמנה נתון לשליטתה) ולואיז (להלן, אני המובטלת רשמית - לאחר שהשבוע חתמתי בפעם הראשונה בלשכת התעסוקה) החלטנו שכל עוד כך הוא מצבי ניסע לנו פעם בחודש לשוט בדרכי הארץ ומכיוון שאנחנו נשים אינטלגנטיות ועמוקות ולא מתעניינות רק בקניות ושאר דברים רדודים כגון אלו, ניתן לטיול רובד נוסף, שיעשיר אותנו.

וגם קניות.

כמובן.

נסענו צפונה והתכווננו לכיוון עמק יזרעאל ולאחר עיון מעמיק בחומר שהדפסתי מהאינטרנט שמנו פעמנו לנהלל, מושב העובדים הראשון בארץ ישראל הידוע גם במבנה העגול שלו ששומר על השיוויון בין כל אלו שגרים שם (לפי כוונת המתכנן הגרמני שתכנן את המקום).

היסטוריה היא אנשים, כך אני אומרת תמיד וככזאת היא מרתקת וכך היתה גם הפגישה בסליק בנהלל עם עופר, נכדו של יאני אבידב שחפר את הסליק בבור השתן של הפרות , כדי למנוע מהבריטים כל חדש או רצון לבדוק מה מתנהל מתחת לרפת המשפחתית.

ודרך אגב, אין ספק, ריח הפרות ומה שמסביב מהווה בהחלט גורם מונע לחקירות חטטניות מדי במקום.

גם היום.

ואחרי שסיימנו לשמוע את הסיפור המרתק על הסליק ועל האנשים שהיו קשורים לעוד פרשיות בהסטוריה של מדינת ישראל הקטנה והמתפתחת, נסענו לבית הקברות של נהלל, לראות אותה גם כתובה באבן ולהביט בנוף.

הם ידעו היכן להקבר, הנהללים, על גבעה משקיפה על כל העמק ועל הרי הגליל התחתון מצד אחד והכרמל מצד שני, והגשם שהחל לרדת עלינו פתאום רק כיסה אותו במין ווילון ערפילי חצי שקוף עם נקודות אור של שמש מבצבצת

והאבנים בבית הקברות, שחלקן נמצא שם עשרות רבות של שנים, לעיתים שותקות (קבר שאותיותיו כבר אינן נראות לקריאה) ולעיתים מספרות הכל מתוך השתיקה.

לעיתים זה גודלה של המצבה שמספרת סיפור על ילד שלא הצליח להחזיק מעמד ולפעמים חבוי שם סיפור אהבה לארץ ולאדם(וההבדל בין הגבר לאישה קיים גם במקום ההוא שבו תכונותיו ומעשיו של הגבר גדולים , רבים ואולי גם חשובים מאלה של זוגתו):

ולפעמים די במספר מילים מוכרות כל כך  לצבוט את הלב ולצמרר את הגוף

ואחר כך הלכנו לאכול ארוחה של חורף ביום שהיה מתאים להפליא לארוחה כזאת, הסתובבנו  עוד קצת וחזרנו הביתה כשהגשם שוטף את הכביש לפני גלגלי המכונית וריח אדמה רטובה ודשנה נישא באוויר.

עד לפעם הבאה.