| |
כזאת אנוכי: שקטה
כמימי אגם
אוהבת שלוות חולין, עיני תינוקות
ושיריו של פרנסיס ז'ם...(רחל) |
| 4/2003
 עיתוי, שליטה בדברים או כוח עלום...
שפיות העלה את השאלה הזו בפוסט שכתב אתמול. קראתי ונדהמתי. התחושות שלי כל כך מדוייקות וזהות למה שכתב שהרגשתי שאין טעם לכתוב על זה אצלי.
אומר רק שהתחושה שמלווה אותי בחודשים האחרונים היא שיש מישהו למעלה ששומר עלי. (ולפעמים גם צוחק עלי... ).
לפעמים אני חושבת שאלו ההורים שלי שפוקחים עין מלמעלה, או סבתא שלי (כן, יש לי נציגות לא קטנה שם למעלה...), או סתם איזה כוח עלום שאני לא מכריחה את עצמי לתת לו שם...
אבל התחושה הזו קיימת והיא , כמו הרבה דברים בחיים שלי, בזמן האחרון, מאוד חדשה שלי.
אדם רציונלי, חילוני כמוני לא היה מוכן לקבל שיש דבר שאין לו עליו שליטה, ושיכול להביא אותו למקומות שלא תאר שיגיע לשם.
עם תחושות אני לא מתווכחת. אבל גם לא נותנת להן להכתיב לי את חיים.
אני עדיין מחליטה מה לעשות, אם לעשות את זה והיכן. אבל גם יודעת שיש דברים שאין לדחוק בהם. שהם יגיעו בזמן הנכון ובמקום הנכון.
כן, והפגישה עם ד. נכנסת בהחלט לקטגוריה הזו.
לכן אני מאמינה מאוד בעיתוי של הדברים, בזמן הנכון שלהם, בהתבשלות שלהם, באיטיות שלהם לעיתים.
וגם זה דבר חדש אצלי ... .
| |
| כינוי:
בת: 64
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
