הן עברו אותי בהליכה ספורטיבית נמרצת ומהירה.

היא היתה גבוהה, דקיקה, שיער ארוך, פזור ומתנפנף תוך כדי ההליכה...

"הוא כבר בן 32 ,אנחנו פרודים שנתיים" אמרה לחברה שלה, "והוא עדיין תקוע ב..."

ניסיתי להחיש את צעדי כדי לשמוע את ההמשך אבל בדיוק התחלף האור ברמזור ונשארתי עם המשפט הלא גמור, תוהה ומסוקרנת...

היכן הוא עדיין תקוע?

בשאלה מדוע זה נגמר?

מדוע היא רצתה ללכת?

ברצון שלו להשאיר את העבר כפי שהיה?

ברצון שלו להשאר במקום בו היא כבר לא נמצאת?

בחוסר הרצון שלו להניח לקשר הזה ולהמשיך הלאה?

בחוסר היכולת שלו לעשות את זה?

בתקווה שהיא תחזור?

בתקווה שהכל יחזור להיות כפי שהיה?

בכמיהה?

בגעגוע?

בכאב ?

חוטים של סיפור שטוויתי תוך כדי הליכה בגלל שהאור ברמזור היה זריז ממני...

ואולי יש בו גם מהסיפור שלי...