דצמבר,

החודש הזהוב שלי בשיאו של החורף.

עוד מעט חוגגת יום הולדת חמישי כאן ואת המתנה כבר נתתי לעצמי לפני כדי שאוכל להינות ממנה במלואה ביום עצמו.

והשיר של נתן אלתרמן.

דצמבר
 
ריח ים ורוח סתיו
ומיץ של תפוחי זהב
ומין סגריר מתוק חמוץ
מושך מבית אלי חוץ
ללכת לכת ולנשום
אויר שקיעות כחול אדום
ללכת לכת ולנשום
אויר שקיעות כחול אדום.

אויר שקיעות, ניחוח דק,
הגשם זה עתה נפסק.
עלה ושוט והסתכל
עד מה יפה היא התבל.
עלה ושוט והסתכל
עד מה יפה היא התבל.

הפנסים חוורי פנים,
כחולות עיני העננים
ומשהו מוזר כזה
לוחץ דומם על החזה,
לוחץ, קורע ודורש,
הלב רוצה להתעטש.
לוחץ, קורע ודורש,
הלב רוצה להתעטש.

אויר שקיעות, ניחוח דק….

דצמבר חודש מקוטר
ריחות תפוח ומטר,
אתה נותן כוחות גנוזים
להרוגי התמוזים,
אתה יודע להשיב
מעט אביב לתל אביב.
אתה יודע להשיב
מעט אביב לתל אביב.

אויר שקיעות, ניחוח דק…

ובחוץ, בחוץ תחושה של אביב בכלל...

אני הולכת ומתחזקת מיום ליום.

תופעות לוואי ידועות ומוכרות מתרחשות בגופי ומציקות לעיתים אבל כל זה חלק מהתהליך עצמו וכל עוד הרופא לא דואג, למה שאני אטריד את מוחי הקטנטן בדאגות?

מצד שני, גם המצב הרוחני/רגשי משתפר והולך ואתמול מצאתי את עצמי קוראת קצת בספר המתח שלי במקום לזפזפ בטירוף אחר תוכנית שטות בטלווזיה שתמלא את זמני עד לבואה של תוכנית שטות אחרת בטלווזיה, כך שכראה יש עוד קצת תקווה.

קצת  אמרתי, לא להסחף...

שבת שלום חברים יקרים, שבת של בריאות ואהבה עם אנשים יקרים...