היו מספר אפשרויות שנבחנו להעביר את בוקר יום השישי...

להשאר במיטה עד מאוחר ולהשלים שעות שינה מלילות ארוכים של שיחות וכתיבה לתוך הלילה שבסופם אני מוצאת את עצמי עדיין תוססת ומלאת אנרגיות ולוקח לשינה עוד זמן מה להפיל אותי לתהומות שלה...

ואחר כך להכין לעצמי ארוחת בוקר מפוארת, כמו של מלון, עם קפה חם ומעלה ניחוח, סלט ירקות גדול, חביתה וחלה טריה מעוטרת שומשום מהקונדיטוריה שמול הבית , לשבת במטבח או במרפסת, לקרוא את העיתון בנחת ולתת לשמש ללטף אותי לפני שממשיכה את היום, בהליכה, סידורים וכו' בזרימה איטית נינוחה (נינוחה? moi?  that will be the day...)...

או לצאת להליכה בים, כשאני פוסעת יחפה בתוך המים הקרירים, מחפשת צדפים מיוחדים, נהנית מהחול החמים שעדיין לא חם מדי ולא חורך את הרגליים כאילו עוברים בתוך מדורה של גחלים לוחשות...

להינות מהשקט של הים בתקופה של בין העונות, כשכבר לא כל כך קר ועדיין לא חם מדי, אין הרבה אנשים ורעש הגלים הוא עדיין הרעש הדומיננטי...

והתכנון  הכי קרוב לביצוע היה בוקר של קניות (אמרו לי שמכנסי חאקי זה must בארון הבגדים בקיץ הזה...ואם זה must, אז חייבים... ) בקניון שהכי מזכיר לי את חו"ל בעיר שהיא הכי תוססת בארץ...

אבל כל התוכניות היפות הללו פרחו ונמוגו כטבעות עשן המסתלסלות באוויר למול התוכנית האולטימטיבית עבורי ()...אלא שהפעם, הפעם זה ממש לא הכעיס אותי...

מזמן לא הרגשתי כל כך "מחכה" לסוף השבוע...