ואני אוהבת ומתענגת על כל רגע ממנו.

ולא כי אני צריכה שיהיה בו משהו דרמאטי או מיוחד (לא שאני מתנגדת לזה, להיפך, להיפך! ),

אבל מספיקה לי הידיעה כי היום הוא היום

שלי.

יום שיש בו סוג של חשבון נפש עבורי.

לא ממקום של:

מה לא הספקתי ומה כבר לא אעשה לעולם,

אלא

ממקום של:

מה עשיתי,

איזו דרך עשיתי,

מה השגתי דרכה

ועד כמה רבים ומרגשים הדברים העומדים,

לפני.

ויום לראות בו עד כמה בורכתי ולומר,

תודה.

(ואת המיטה עטורת הפרחים בלבן ושאר מתנות שג. הבןזוג הכין לי אתמול אקח איתי לעוד הרבה הרבה הרבה זמן...)