כל היום אתם חורפים ובזמנים הקצובים והקצרים יחסית שאתם לא, אז אתם (ואם להיות מדוייקים, בעיקר את, כן, כן גו'יה אליך אני מדברת) :

קופצים לי על השולחן באמצע האוכל,

שותים לי את המים מהכוס,

מלקקים את פרוסת הלחם שעוד לא הספקתי לשים עליה את הנקניק,

נותנים ביס מהנקניק,

חושבים שאצבעות הרגליים שלי הם סוג של כדור/עכבר שצריך לתפוס אותו בציפורניים חדות ולהשליך אותו לכל עבר,

מתחפרים לי בתוך השמיכה והולכים לי על הראש בזמן שאני מנסה להרדם,

רומזים לנו באופן ברור ובוטה להחריד שלא ניקינו בזמן את השרותים שלכם (ובאמת שאין צורך להפוך את השמיכה שלנו לשרותים זמניים! כן, כן גו'יה, אליך אני מדברת!),

רודפים אחרי כל זבוב/ציפור/עלה נידף ברוח,

דורשים שנעמוד לידכם כשאתם אוכלים (מזל שאנחנו לא צריכים להצטרף לארוחה),

ולבסוף

כשאתם הולכים לישון (שוב!!),

אתם תופסים לי את המקום!

תודה באמת, שאתם מרשים לי, לנשום...

(חתולים זה שמחה, אני סתם מייללת... )