אמר לי ג. במסעדת הטאפס אליה אנחנו הולכים לאחר פגישות טעוּנות ולא קלות אצל ע. היועץ, כמו שעוברות עלינו בחודשים האחרונים...

בדיוק כמו שצפיתי, הכל עלה בפגישה הזאת שבאה לאחר הפסקה, מבורכת,  של מספר שבועות בגלל החגים ונסיעות לחו"ל...

העובדה שלא התגעגעתי אליו כשהיה בחו"ל.

ההנאה הגדולה שהיתה לי בתוך הלבד (והנקודה שהעלה ע. שדווקא מתוך הידיעה שהזוגיות היא זאת שנמצאת ברקע ונותנת לי את האפשרות להינות ממנו...) ורגשות של חוסר נוחות בגלל ההנאה הזאת וחוסר הסימטריה בתחושות שלנו וכיצד, שוב , הם מהדהדים בתוך הזוגיות שלנו...

הכעס שחש ג. כשהבין, לאחר שיחת טלפון מארץ רחוקה, שלא ממש דחוף ונחוץ לי לשוחח איתו, המחשבות שעלו בו כתוצאה מההבנה הזאת, הפחדים העמוקים ביותר שנפרשו בפניו מתוך המחשבות הללו , והיכולת שלו, אולי בפעם הראשונה בחייו, לעמוד מול הפחדים הללו, לבחון אותם , להסתכל עליהם ולהבין שמשהו עמוק זז גם אצלו...

הידיעה שישנם דברים שאין לו שליטה עליהם...וההבנה שאפילו הגרוע מכל , מבחינתו יקרה, הוא יתמודד וישרוד אותו...

ומתוך כך, עלה עצב עמוק  ובבד בבד עלה סוג של שיחרור...שלו , מתוך עצמו, מתוך הגבולות והחומות שהפחדים העמידו בפניו, ושלי מתוך אותה ידיעה, הבנה וקבלה של חוסר שליטתו בדברים , בדרך בה הם הולכים...

והשחרור הזה מאפשר לו לגלות בי דברים חדשים  שמרתקים, מגרים, משמחים אותו...והשחרור הזה מאפשר לו לחזר אחרי, לומר לי איך הוא מרגיש כלפי, להסתכל עלי באופן שהרבה שנים לא הסתכל עלי ולא לפחד  מההנחתות שאני מנחיתה עליו חדשות לבקרים...

ואני , אני שמחה על הגילויים שחווה ועל היכולת שלו להפתח ולהתחבר לצד הרגשי שלו , אבל מצד שני,  כמו ילדה קטנה שלא רוצה לאכול את מה שכל כך טרחו ובישלו עבורה באהבה גדולה, היא מחשקת את שפתיה ומסיטה את הצלחת ממנה והלאה...

כל כך הרבה ילדים רעבים בהודו היו שמחים לאכול את האוכל הזה, היא שומעת באוזניה , שוב ושוב את המנטרה הזאת (שבמציאות מעולם לא אמרו לה) ...רק שהפעם לא באוכל ממשי מדובר אלא במזון הרגשי, החושי, זה שבלב...

באהבה...

כל כך הרבה נשים  היו שמחות לקבל חלק קטן מהאהבה שיש לי בבית ואני, מתוך מודעות ברורה,  מסיטה את הצלחת ממני והלאה והולכת לאכול את הארוחה הזאת בחוץ...