תותי שדה.

ענקיים.

אדומים.

נוצצים.

מבריקים.

מפתים.

ולמרבה ההפתעה, גם טעימים.

לאחר שנים שבהם תותי שדה היו כמו נרות חנוכה:

לראותם בלבד כי הטעם פשוט נורא ובמסגרת החזרה לטבע, התותים חוזרים לטבעם מימים ימימה, דהיינו יפים וגם טעימים להפליא ואפשר לנגוס בתות שדה ענק ולהרגיש את המתיקות מתפרצת בבת אחת לתוך הפה ומחכה אלפית שניה עד שנמזגת לתוכה חמיצות קלילה שמגרדת בחיך ומבקשת להרגע עם תות נוסף.

וכך שוב ושוב וחוזר חלילה, עד שמגלים שמקופסא שלמה שעלתה לא מעט שקלקלים נשאר תות אחד, לפליטה...

דוגמית משדות התות של הוד השרון שנראים כאילו פסי שלג לבנים/כסופים מכסים את הקרקע בתוך הבוץ החום שהגשם הזלעפות הופך לביצה סמיכה.

וכל זה , בתוך סערת החורף שחזרה אלינו נראה כמו תמונה שהוזמנה במיוחד...

(רק המלצה קטנה , לא להשאיר תותים בתוך מכונית סגורה. התהליכים הכימיים בתוכם לא מפסיקים לעבוד ואז אין ברירה וחייבים לנסוע בגשם עם חלונות פתוחים. או למות מחנק... ).

שבת שלום חברים יקרים, שבת קלאסית של להיות חבוקים ומכורבלים עם אהובים ואוהבים...