ישנו רגע בעת רחיצת המכונית במכונה האוטומטית בה היא מוקפת מכל עבריה במברשות הענק שהולכות ומתקרבות אליה,  ולשניה קטנה אחת, עולה התחושה שהנה, הנה הן יתפסו את המכונית , יאחזו בה , ירקדו את המחול המטורף שלהן עם הסבון והמים המקציפים ולעולם לא יעזבו אותה...ונגזר עלינו להשאר באותה הנקודה ,בתוך המכונה האוטומטית , כשמים וסבון ניתזים מכל עבר, המברשות מברישות אותה,  והרעידות לעולם לא פוסקות...

תחושה הזויה שתפסה אותי בזמן רחיצת המכונית, לאחר שהיא כמעט החליפה את צבעיה מירוק טורקיז לחום מלוכלך...

אבל חלקו האחר של היום היה מוחשי יותר...

יום בדיקות טרום ניתוח, כך נכתב בהזמנה , הביא אותי בשעת בוקר נוחה ולא מוקדמת  או מאוחרת מדי לבית החולים אסף הרופא, מוכנה נפשית להמתנה ארוכה ובידיעה שלאחר מכן, פגישה מתוכננת עם יוני...

למרבה ההפתעה תוך שעה וחצי הייתי בחוץ לאחר שעברתי תהליך קבלה , בדיקות הדם והרנטגן נבדקו (איך שכחתי לעשות את בדיקת הא.ק.ג., שחוסרה כמעט גרם לכך שכל עניין הניתוח ידחה מחדש,  עד עכשיו לא ברור לי לגמרי...), תהליך הניתוח והאישפוז הוסברו לי בפרוטרוט, חתמתי על טופס הסכמה לניתוח (אני יכולה גם למות כתוצאה מהניתוח , היה כתוב שם בסוף הפיסקה המדברת על  סיבוכים, תופעות לוואי, זיהומים ושאר מרעין בישין...אל תדאגי, הרגיע אותי הד"ר [החמוד]', כשראה את מצחי מתקמט בתהייה מסויימת, זה טופס סטנדרטי לכל סוגי הניתוחים...המממ...עכשיו נרגעתי...) וביקרתי במחלקה וראיתי היכן אהיה 4 ימים (כן, ניתוח של פחות מחצי שעה ואישפוז של 4 ימים... וכל זה מרצוני החופשי...) וכך עוד לפני חצות היום הייתי חופשיה ופנויה לעצמי...

ארבע שעות לאחר מכן, לאחר ארוחת בוקר איטית ומפנקת, שיטוט בקניון ומדידת נעליים שונות ומשונות בצבעים בלתי אפשריים (לא קניתי...עדיין לא קניתי...), ויוֹני...מצאתי את עצמי יושבת בתוך המכונית כשמברשות הענק רוקדות סביבי...

ואני הוזה...

פסק זמן של אמצע השבוע...מתוק בדיוק במידה הנכונה...