אפשר לאבד מצב רוח טוב בעליל.

ובגלל שטויות קטנות כל כך.

כמו למשל, לאבד את המפתחות בסופרמרקט.

המפתחות עם  המתקן לעגלות שעקב העובדה שעשיתי משלוח, לא הייתי צריכה לקחת אותה איתי למכונית ורק לאחר שיצאתי מהסופר, חמש דקות בדיוק לאחר שעזבתי את העגלה היתומה שם, שמתי לב שהם לא איתי.

אבל גם העגלה כבר לא היתה ליד הקופה והיא נבלעה בתוך הבועה הענקית, הממוגת ואפופת אורות הנאון.

ועכשיו לכי תמצאי אותה.

זה לא היה כל כך עניין המפתחות (2 מפתחות בסה"כ).

וגם לא רק עניין מחזיק המפתחות שיש לו ערך רגשי עבורי (דמות של חתול, שג. הבןזוג הביא לי מפאריס).

זאת התחושה הטפשית שאיתה אנחנו נשארים אחר כך ומלקים את עצמנו איך לא שמנו לב, איך בקלות כזאת אפשר להסיח את דעתנו.

כך הלכתי למכונית, עצבנית וכועסת על עצמי כמובן, לאחר שהשארתי את פרטי בסופר ונתתי לתחושות להיות בתוכי עד שהגעתי הביתה, ושם החלטתי להתעמק במשהו נחמד הרבה יותר.

שעון הדופק, המתנה שנתתי לעצמי הבוקר, לאחר 4 שנים של פעילות אינטנסיבית ומתמידה בחדר הכושר.

בצבע אדום, מישהו חשב אחרת...?

***********************************

עדכון 15.50:

התקשרו מהסופר, מצאו את המפתחות.

הכל טוב.