של מליוני אנשים ברחבי ספרד והעולם שנכנסו, לשעות ספורות, לתוך סיפור האגדה של הנסיך שנושא לאישה אישה מפשוטי העם , והפעם היא אפילו גרושה (בארץ קתולית) ואין פוצה פה ומצפצף , וזה מבטיח, לפי פרשן בית המלוכה של הבי.בי.סי  או של ה c.n.n (כבר התבלבלתי מרוב זיפזופים), שהפעם , בניגוד לסיפור האגדה של צ'ארלס (שבא כמובן לחתונה ונראה הכי זקן ועצוב שיכול להיות) ודיאנה, שזאת אהבה אמיתית ומכאן שסיפור האגדה מושלם ואמיתי...

ואני, אני הרי סאקרית של סיפורי אגדה...במיוחד אם הם אמיתיים...

אני כל כך מלוכנית בנשמתי...אולי חלק בלתי נפרד מהעולם הרומנטי שטבוע בי באופן בסיסי ועמוק כל כך...

עולם של מלכים ואצולה בלתי מושגים, בלתי אמיתיים במידה מסויימת עבורי, ודווקא מתוך כך מסקרנים ומרתקים אותי מאז שאני זוכרת את עצמי...

הכל אני יודעת עליהם...

מי, היכן, אילנות יוחסין, קישרי נישואין, רכילות, עובדות הסטוריות, הכביסה המלוכלכת שמנסים להסתיר מתחת לשטיח, השמחות שלהם, העצבונות שלהם...

הייתי קוראת כל מילה כתובה שיכולתי לשים את ידי עליה, ואני עדיין זוכרת איך בלעתי בשקיקה את עשרות הכתבות בעיתנות הקנדית שגיסתי הביאה לי מביקורה בקנדה שהיה בדיוק בימי החתונה האגדתית של צ'ארלס ודיאנה...

במשך שנה, הייתי מנויה על ירחון בריטי מפורסם שדאג לסקר בדקדקנות את חייהם של בני משפחת המלוכה הבריטית בפרט ואת חייהן של משפחות המלוכה האחרות , בכלל...

היום, דרך האינטרנט זה כמובן נגיש וקל יותר...היום, אני קצת יותר רגועה...

הבריטים היו הפייבורטים שלי כמובן, עוד מלפני דיאנה...

אבל כמו באהבה אמיתית, אני לא מקפחת את שאר משפחות המלוכה וגם הן מקבלות אצלי מקום חם ורחב במיוחד בארועים מיוחדים...

אני לא מפספסת שום ארוע שלהם: חתונות, לוויות, הכתרות, מצעדים...

תנו לי, ואני שם...

כמו פיה שנוגעת בנו, הצופים, במטה הפלאים שלה ומיד זהרורי כוכבים עוטפים אותנו ומאפשרים לנו לברוח מהעולם הסוער, הכואב, הכאוטי והמפחיד ביום יום, לעולם של אגדה, של התגשמות החלום האולטימטיבי, של יופי, וצבע, ואפילו ריחות הורדים הלבנים שקישטו את  קירות הקתדרלה במדריד, מהתיקרה עד לרצפה, עברו בדרך כלשהי דרך מסך הטלווזיה...

וכולם כל כך יפים שם...

ומחייכים...

ונראים מאושרים...

וגם מתוחים...במיוחד אם הכלה מאחרת ב 10 דקות ואתה עומד ליד המזבח ומחכה לה, קבל עם  וטלווזיה עולמית, ולא משנה שאתה יורש העצר ומפקד צבאות היבשה והאוויר של ספרד...

כל מה שאתה רוצה הוא פשוט שהיא כבר תגיע, תצעד, לבנה וזוהרת, לאורך הכנסיה עד אליך ואבא שלה ימסור אותה לך , ואז תדע...תדע שזהו זה...

אתה יכול לחייך אליה...

והיא תחייך בחזרה...

כי היא חייבת לשחק את החלום...

שלכם, שלהם, של כולם...

וכך היה...

דקה אחר דקה...

וכשברגע מסויים, הנסיכה הרימה במקצת את שולי שמלתה (המ-ה-מ-מ-ת!!) וחשפה את נעליה הלבנות עם העקב הדקיק והמאוד גבוה (וגם כך היא מגיעה רק עד לכתפו של הנסיך, בדיוק כמו שצריך...), הבנתי שהיא כבר עמוק בתוך תפקיד חייה...

ולאחר שראינו ושמענו שוב ושוב את פיליפֶה מתבלבל ושוכח את מילות אחד מהנדרים שהחליפו הוא ונסיכתו, נגעה בנו שוב הפיה בשרביט הקסמים שלה והחזירה אותנו לעולם המוכר, הרגיל, הקשה לפעמים , אבל הכל כך שלנו...

שבוע טוב חברים יקרים, שבוע של חג ואור...