האשמה היא כולה בקוקטייל שלקחתי...

(ונכון, אני אף פעם לא אשמה, תמיד ישנו משהו או מישהו אחר שאשם בדברים שקורים לי...)

רציתי להרגיש כמו אשת העולם הגדול, כמו בסדרות האלה, שתמיד מכינים שם מרטיני בכוס זכוכית דקיקה ושקופה

שנראית כמו חצאית פרוסה, הפוכההועומדת על רגל דקיקה...

רציתי להרגיש כמו ג'יימס בונד שמבקש בכל סרט שלו, בנונשלאנטיות מחוייכת , את הקוקטייל "מנוער לא מעורבב" (shaken not stired  ובאנגלית זה באמת נשמע הרבה יותר טוב...), ונוגס בבת אחת בזית שנשאר בסופו של המשקה...

וקיבלתי את זה...

קוקטייל מרטיני יבש (Dry Martini) שהדבר היחיד שהיה חסר בו משום מה היה הזית...ובאמת, להכין מרטיני יבש בלי הזית זה בערך כמו להכין בלאדי מרי בלי הפלפל והטבסקו שצובטים את הלשון בסוף הלגימה...התבלין שנותן את כל הטעם...

אבל לא התווכחתי ולקחתי את המשקה...

היא קיבלה את המשקה שלה  והשקנו כוסות לחיים, לחיי יום ההולדת שלה, שהיה בתחילת החודש ולחיי יום ההולדת שלי, שהיה

לפני 5 חודשים , על הכוונות הטובות שלנו להפגש יותר, על הבריאות, החיים ובכלל...

ומהשלב הזה...אני באמת לא זוכרת הרבה מה שקרה חוץ מהעובדה שתפסתי ראש ברמה שאני לא זוכרת את עצמי תופסת כזה כבר הרבה מאוד זמן, ואם להיות מדוייקת, אפילו כשעישנתי ג'וינט בפעם הראשונה (והיחידה) לפני שנה, לא הרגשתי תחושה כמו לאחר ששתיתי חצי כוס  קוקטייל מרטיני יבש...

וכנראה שזאת באמת היתה הסיבה שלשוני הותרה בחופשיות כה רבה, ואולי בתת המודע ידעתי  שהפעם , לאחר כמעט שנתיים, זה כן יגיע, וכך לאחר שיחה ארוכה מאוד על נושאים רבים ושונים, ולאחר שסיפרה לי בפירוט רב ומדוקדק על הנסיעה שלה ושל בעלה לאנגליה  מצאתי את עצמי פולטת משהו שממנו כבר לא היתה דרך חזרה...

וכך נכנסה , הוכנסה , עוד חברה, טובה וקרובה לחיים האחרים שלי...

ואחרים יגידו, שטויות...רצית והתכוונת שכך יהיה מההתחלה...

אולי...

וזה לא ממש משנה...

הרווח הוא כולו של שתינו...

אני לא מבינה, אמרה לי כשיצאנו משם, לאחר ארבע שעות שעברו בלי שנרגיש, לא יכולת לספר לי את זה מההתחלה בלי לתת לי לברבר בלי סוף על אנגליה...?

ברוכה הבאה יקירתי...