| |
כזאת אנוכי: שקטה
כמימי אגם
אוהבת שלוות חולין, עיני תינוקות
ושיריו של פרנסיס ז'ם...(רחל) |
| 4/2003
יום הפוך...
יוצאת מהעבודה קצת אחרי 17.00. יודעת שמחר (היום) לא אגיע (הם עדיין לא יודעים...) ורוצה להשאיר דברים סגורים.
בדרך טלפון מד. "רציתי לתפוס אותך לפני שתגיעי הביתה..., שיהיה לך קל...אתקשר מחר בבוקר..." המממ... .
מרגישה איך הימים האחרונים יוצאים ממני, איך הכאב, המועקה, הפחד שהיו בתוכי עד שהחלטתי ועד שדברתי, נמוגים.
מרגישה קצת בהיי. תהליך טבעי אצלי כשאני "עולה" בחזרה...
יוצאת להליכה ארוכה כדי להרגע, כדי שאוכל לישון קצת לפני הלילה...
ארוחת ערב, קצת ישרא, מקלחת, לישון...
ב 20.30 בערב...
טוב, נו, עבר קצת זמן מאז שהלכתי לישון בשעה כזאת...לא נרדמת.
טלווזיה.
נירדמתי...
22.30. צריך לקום...אני לא מאמינה שזה קורה לי...מתה לישון...קמה, שוטפת פנים, מסתכלת על עצמי בראי, מישהי מטושטשת מסתכלת עלי בחזרה...מתה לישון.
קפה. קצת ישרא ביחד עם הקפה...הולך טוב ביחד...
23.30, בדרך. משונה לי. לרוב בשעה הזו אני בדרך מ. ולא בדרך אל. ללילה ארוך ללא שינה.
איך אחזיק מעמד?
לקחתי לי בננות, תפוחים, חטיף שוקולד לאנרגיה זמינה ומיידית.
הרחובות ריקים, שקטים. כולם עושים את מה שצריך לעשות בשעה הזאת...לישון !
מגיעה.
התארגנות. 24.00. מתחילים.
יש אנשים בלילה שלא יכולים לישון...הם לא יכולים לקרוא, לראות טלווזיה, לשמוע מוסיקה. הם לא יכולים לישון...
יש אנשים שהלילה עבורם אינו שמיכת פוך שעוטפת אותם בעדינות ומעבירה אותם עד הבוקר...
יש אנשים שבלילה יוצאים אצלם המפלצות שאותם הם מחביאים במשך היום.
יש אנשים שהלילה עבורם הוא אוייב שצריך להתמודד איתו לבד עד הבוקר...
04.00. שבירה ראשונה.
חייבת להניח את הראש קצת...העיניים נעצמות לי. חייבת.
אוכלת בננה אולי זה יעזור...לא.
חייבת להניח את הראש...כמה דקות...שומעת את לאה מדברת מרחוק, נעה וצפה בין נימנום לשינה עמוקה של כמה דקות.
ממשיכים.
קצת לפני 05.00. יוצאת החוצה לראות אם הזריחה מתחילה...אם ערה בשעה כזו, לפחות נראה את הזריחה...עדיין לא. חושך מוחלט בחוץ. החושך שלפני הזריחה. שקט. חוזרת.
06.00. פתאום שקט. אין טלפונים. שבירה שניה...שוב מניחה ראש על השולחן, מיד מרגישה את השקיעה לתוך נימנום עמוק...בום, עולה למעלה...
שוקולד. שוקולד לאנרגייה מיידית...
שקט. שקט. שקט...
שתי שיחות אחרונות.
08.00 זהו. סיימתי את הלילה...
יוצאת החוצה. השמש מכה בעיניים. הרחובות מלאים אנשים. ממהרים לעבודה. עושים ספורט. ילדים ממהרים לבית הספר. מכוניות, פקקים...
עולם רגיל. העולם הרגיל.
מגיעה הביתה.
מודיעה בעבודה שאני חולה. מקלחת. מחשיכה את החדר. נכנסת למיטה. עוצמת עיניים. אני כבר לא כאן...
10.30.- על הקו... .
12.30. בוקר טוב. השכמה.
יום הפוך...
| |
| כינוי:
בת: 64
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
