אמא שלי מתה מסרטן.

אבל אצלי ,בארסנל הפחדים והאימה, כיכבה מחלת  הטרשת הנפוצה...

בלי שום סיבה היתה מופיעה בחלומות הזוועה וכל תחושה שהיתה לא במקומה מיד הביאה להכרה שהמחלה מקננת בתוכי וקצרה הדרך עד לפריצתה הברורה , ומשם , במין תהליך מתגלגל כשאני צופה בו מהצד חסרת אונים, עוברת משלב של גרירת רגל, למקל הליכה עד לשיתוק מוחלט ושכיבה בהמית ונטולת איכות חיים בסיסית במיטה...

כך חייתי עם הפחד המצמית תקופה שנראית לי היום קצרה יחסית, אבל אז, כל יום נראה כמו שנה...

טיפול פסיכולוגי שעברתי אז, עסק גם בפחד הזה והצליח לפרק ולהשכיח אותו ממני...

והיום הכרתי אישה מיוחדת וחזקה  שאמרה לי: אני חולה במחלת הטרשת הנפוצה...

ורק שעות לאחר מכן, כשעמדתי מול המראה ונזכרתי בה, הבנתי שבפעם הראשונה נגעתי, נגיעה ממש קטנה,  גם במחלה וגם בפחד שחנק אותי בה...