קראו לחתול, ובעצם, זה הרי השם הכי מתבקש שיקראו כך לחתול יקבים שמסתובב לו כבעל הבית בתוך הייקב הקטן והקריר, מנמנם לו על חופת הריפוד הרכה שעל חדר חביות עץ האלון שבתוכם מתיישנים להם ינות מיינות שונים, בעלי שמות אקוזוטיים ומתגלגלים על הלשון כגון: קברנה סובניון, מרלו, שרדונה והכי הכי, גווירצטרמינר שכמו שסיפר לנו בעל הייקב המאוהב בעבודותו עד מאוד, מקורו בשתילי גפנים שהביאו איתם מצפון איטליה , מאזור טַרמינה הקרוב היום לאוסטריה, חיילי  האימפריה הרומית במסעם לכיוון גרמניה לפני יותר מ 2000 שנה, ולאחר מאות בשנים התגלה שהיין שהופק מהגפנים הללו קיבל טעם שונה במיקצת , מתובל יותר ומכאן שמו: יין מתובל מאזור טרמינה...

וכך עמדנו שם, שותים וטועמים מסוגי יין שונים, אוכלים גבינות מעולות (משק יעקבס) על קרקרים ושומעים את בארי ססלוב מספר באופן ציורי עד מאוד על היין, חייו, אהבותיו ומצליח לשכנע אותנו , ובמיוחד את החבר שלנו, שהוא איש שיווק וותיק שמכיר את כל השטיקים האפשריים , לקנות (ביחד) ארגז יין קברנה סובניון ( במחיר שצריך לקחת משכנתא עבורו...)שישכון אחר כבוד במרתף היינות המצונן אשר אצלו בבית...

ואני בשלב הזה, כבר לא כל כך ידעתי מימיני ומשמאלי, מי אני , היכן ומה אני עושה שם בכלל...

את הבוקר התחלנו דווקא צפונה משם, בנתניה, במפעל וחנות שוקולדים מעשה ידיים "שוקונוי",  שהמיוחד שבה, מעבר לשוקולדים אשר מעלים דמעות של אושר במי שטועם אפילו חתיכה הכי קטנה מהם, היא העובדה שהיא הוקמה ומופעלת על ידי אנשים בעלי צרכים מיוחדים, כפי שקוראת להם יפי, בעלת המקום שהסבירה לנו באריכות ובסבלנות על התהליך של הפקת השוקולדים המצויירים שהם מוכרים ונתנה לנו לטעום כמעט מכל קוביה שהיה להם במלאי...

והיא יודעת מדוע ולמה, כי יש לה ילד עם צרכים מיוחדים והיא יודעת שהמשא הזה, הוא קשה, ארוך ואין סופי מכל מסע שעובר הורה עם הילד הפרטי שלו...

והפוסט הזה נכתב כשראשי עדיין הלום יין  שכנראה יפוג רק לאחר שנת צהריים טובה ולידי על השולחן עומדת קופסא ובא 16 קוביות שוקולד קטנטנות, שעל כל אחת מצוייר ציור אחר והן תאכלנה לאט לאט ובסבלנות אין קץ כשבכל פעם שאשים אחת מהן על לשוני, אתן לעצמי להתענג על הטעם  והרוגע שהיא מביאה איתה...

בוקר של יין ושוקולד בפתחה של שבת, חברים יקרים, שבת של בריאות (לאחר הפוסט של הלילה...), של שמש ואהבה...