עם כל מה שיש לה ובתוכה לתת לי, חדש וגם וותיק.

עם מזג האוויר המשוגע עד כדי שלג (שגם את הלונדונים בפרט ואת הבריטים בכלל הוא הוציא משלוותם) , גשם מזרזף קלות כך שאפשר, פשוטו כמשמעו , ללכת בין הטיפות ועד לימים חמימים, כחולי שמים ושטופי שמש שגם הם הכניסו את הלונדונים לסוג של הלם, מהכיוון האחר  (וואו,  10מעלות חום בפברואר! לא יאומן!!).

(נוף בדרך לבלצ'לי)

עם הליכות ארוכות ברחובות הומים אנשים בכל מיני צבעים, צורות וגדלים , במקומות מתויירים יותר ופחות

ושחף שבא לומר שלום,

(השחף הזה עמד לידנו ללא חשש שניות ארוכות כשעמדנו קצת להתבונן על הצד השני מהגדה הדרומית של התמזה).

אני מתה על הסיטי של לונדון, עם הלב הפועם שבה  כשאפשר להרגיש אותו ממש בשעת הצהריים כשאנשים שוטפים את הרחובות בבת אחת, עם שילוב הבנייה של ישן וחדש אחד ליד השני.

(פרט מבניין סוויס רה והכנסיה שבצילו)

עם קצת מוזיאונים ותערוכות, כמו הטייט מודרן שתמיד משאיר אותי חסרת נשימה וקטנה כל כך בתוך הגודל העצום שלו

והתערוכות במוזיאון אלברט וויקטוריה:

התערוכה על קיילי מינו כאייקון תרבותי של הדור הזה

ותערוכה על אופנת שנות ה 60 והשפעתה לאורך השנים , שהחזירה אותי בבת אחת לילדות ולנערות המוקדמת שלי (ריקנית אך חיננית, להזכירכם...).

עם אוכל טוב (סיני, איטלקי, אנגלי, אמריקאי) וגם נפילות פה ושם, והרבה קפה טוב ומרק חם להזרים מחדש את הדם.

עם מחזות זמר (must כמובן) אחד מוצלח יותר " Dancing in the Streets" המספר על המוסיקה השחורה של חברת מוטאון והשני, Guys and dolls עם דון ג'ונסון ("מיאמי וויס") שימיו הטובים מאחוריו, שהגירסא שנעשתה לפני שנה בארץ היתה מוצלחת הרבה יותר.

עם שיטוט בשווקים , כאלה שאנחנו חוזרים אליהם בכל פעם מחדש, כמו בורו מרקט בגדה הדרומית וקובנט גארדן הוותיק והחביב,

ושוק קמדן הפריקי והפרוע שהלכנו אליו בפעם הראשונה ובהחלט לא האחרונה.

עם כל מיני תמונות וקטעים שנשארים בתוכננו ועולים בכל פעם שנזכרים בטיול, כמו הפעם ההיא ששמעתי שיר של שרית חדד מתנגן לו בפול ווליום באמצע חנות boots (סוג של סופרפארם) בקנסינגטון וכשהלכתי המומה לגמרי בעיקבות המוסיקה, הגעתי למוכרת צעירה וחביבה ששהורידה את השירים שלה מהאינטרנט ולא ידעה בכלל מי הזמרת ובאיזו שפה היא שרה.

או כמו שפגשנו, באותה החנות ממש, את בריאן מיי, נגן הגיטרה של הלהקה האלמותית "קווין" וג. הבןזוג שהלהקה הזאת והמוסיקה שהיא מנגנת משמשת עבורו כסוג של תנ"כ, נעץ בו עיניים ללא בושה ונכנס להלם שיצא ממנו רק לאחר שעות כשהוא ממלמל כל הזמן: עמדתי ליד בריאן מיי, עמדתי ליד בריאן מיי.

עם תחושה נינוחה לגמרי של ביחד עם ג. הבןזוג, משהו שלא היה מובן מאליו עבורי בשנים האחרונות, עד כי אמרתי לו שאני מרגישה שאנחנו בסוג של ירח דבש ולא כי עשינו סקס פרוע 24 שעות ביממה (טוב, נו, גם...) אלא מעצם השהייה ביחד, השיחות, ההליכה יד ביד, הנגיעות הקטנות פה ושם, וגילוי שאנחנו, במקומות מסויימים, חברים הכי טובים...

וקניות.

כמובן.

אז ככה (הדברים שקשורים אלי):

ביגוד ספורט לקיץ, חורף ואביב (באותה החנות שכייסו לי את הטלפון, ימח שמם!)

5 סריגים מזארה.

4 חזיות ותחתונים ממרקס & ספנסר.

קצת קוסמטיקה מ boots.

קצת סבונים טבעיים סטייל "סבון של פעם" אבל אחר לגמרי.

וכמובן אי אפשר בלי (תרועת חצוצרות בבקשה) :

והיה גם יום טיול לאוקספורד שזה סיפור אחר ולכן גם נספר אותו בפעם אחרת.

היה טיול נהדר, ממלא אנרגיות וכוחות והיה נהדר להרגיש את הצורך לחזור לפינה שלי, לשיגרה היומיומית,

לבית.

בית הוא מקום בו האסוציאציות שעולות שם עבורך אינן זקוקות להסבר ופירוש ולכן לונדון , עם כל האהבה שלי אליה תהייה תמיד רק בית שני.

וככזאת, היא הכי טובה עבורי,

בעולם...