יש בי איזשהו פחד קמאי מאיקאה.

משהו עמוק ובסיסי שאין לי שום שליטה עליו.

כן, ברור לי לחלוטין שגם אין לו שום הגיון מעוגן במציאות והוא כולו נבנה מסיפורי אימה ששמעתי/קראתי על אנשים שנכנסו לתוך הקופסה הכחולה/צהובה הגדולה, בעיקר בשעות של אחר הצהריים/ערב או ימי שישי או ימי שישי בזמן הסייל הגדול שלהם , הסתובבו שעות בתוך המבוך ההומה מאנשים ומסחורה במחירים שווים עד מאוד (יו!! 200" נרות חימום ב 1 שקל!") וחלק מהם לא נמצא עד היום הזה ממש!

נכון , אני משתדלת לנסוע בזמנים ובימים שפויים לחלוטין שבהם רוב האנשים עוסקים בעבודתם ורק בטלנים כמוני (ועם אישור!) יכולים לשוטט ברחובות ובדרכים בנחת ובלי לחץ.

ונכון, אפשר למצוא שם דברים חביבים להפליא לשפר את מצב הבית בכללותו וחדרים ספציפיים בפרט ושווה לנסוע לשם מעת לעת ולראות מה התחדש, ובכל זאת,

אני

פוחדת

מאיקאה.

אבל  השולחן הנחשק לחדר המשופץ של א. הצעיר הגיע סוף סוף ולכן, אתעשת לי מחר בבוקר, מתוגברת בא. הצעיר עצמו (שביתה בתיכוניים, אמרו) ואשים פעמי לארמון המכשפה הכחולה/צהובה שבארץ איקאה (אמאל'ה...).

ואם לא אחזור, אתם יודעים היכן לחפש אותי...

()